בין השמחות הרבות ולאחר נגינה בהכנסת ספר תורה בשכונת מעלה הזיתים הירושלמית ואירוע לציון 50 לשחרור ירושלים בעיר העתיקה התפנה המוסיקאי להרקדה ביום ירושלים מול הכותל המערבי עם ישיבת תל אביב שעלתה לעיר הקודש וילדי הרובע היהודי 5.
נועם בסן - קלידן לאירועים 054-6285544 https://noamb-music.blogspot.co.il/ תזמורת של איש אחד שמחה אמיתית ומקפיצה לכל אירוע ולכל מסיבה. מוסיקה איכותית ברמה אחר...
החל מתאריך 8 ביוני
בסינמטק תל אביב ובבתי הקולנוע ברחבי הארץ
הפצה בישראל - סרטי
נחשון
ראיון עם הבמאי – ז'רום לה-מר
סרטך עוסק בנושאים רבים, כשהחשובים
בהם הם האדמה, המשפחה והמורשת. האם אלה נושאים הקרובים במיוחד ללבך?
במהלך העבודה על התסריט בבורגון,
נוכחתי מהר מאוד לדעת שנושא המורשת הוא מהותי. מדובר באזור המאוכלס ומעובד זה מאות
שנה, מימי הרומאים. הכורמים בדרך-כלל עומדים בראש יקבים משפחתיים קטנים, ואינם
בעלי אחוזות גדולות. לדעת מי ייטול על עצמו את ניהולו של יקב הוא אתגר של ממש
בשביל הכורם בן-בורגונדי, ורעיון המורשת חיוני ממש.
אני לא בן בורגונדי בעצמי, אך ביליתי
באיזור תקופות ארוכות. תמיד תהיתי למה לא נעשו סרטים על האיזור. זהו חבל ארץ שידוע
בעולם כולו בזכות היינות שמיוצרים בו, אך רק מעטים יודעים כיצד נראים נופיו.
כשהסתובבתי בין הכרמים בבורגונדי הרגשתי שלמקום יש הרבה סיפורים מעניינים לספר.
כנראה שזה עניין של זמן, כמו בציר טוב גם לסיפור טוב לוקח זמן להבשיל עד שהגעתי
לנקודה בה אני קם בבוקר ויודע שזה הסרט שאני חייב לצאת ולצלם. הרעיון לסרט עלה כבר
בשנת 2006, ב- 2012 התחלתי לכתוב את התסריט ונדרשו לי כמה שנים לפתח ולשכלל אותו,
בהחלט ניתן להגיד שהיה פה תהליך ארוך של הבשלה.
כיצד מוצאים את המקומות ההכרחיים
לצורך הצילומים: הארמונות, היקבים, המרתפים, למשל?
נעזרנו בכתב מגזין יין מקומי המכיר
היטב את האזור. זהו עולם סגור למדי שבו אתה חייב להוכיח את אמינותך, אבל מרגע
שעברת את המבחן, קבלת הפנים חמה מאוד. תרנו את האיזור במשך שבעה שבועות לחפש את
אתרי הצילום, וקיבלו אותנו נהדר. זו היתה חוויה בפני עצמה. לאחרונה חל שינוי
שמשפיע על אורחות החיים באיזור. כדי להגיע לסיפור היה עליי לרדת מאם הדרך ולהגיע
לאותם יקבים קטנים שמעבר לפינות התיירותיות. רציתי להראות את עיבוד האדמה, רגליים
טבועות בבוץ, ידיים מושטות בין אשכולות הענבים, את השפעת מזג האוויר, הכל בצורה
טבעית ולא רק מתוך שיקולים אסתטיים.
סיפור הסרט מדיף ניחוח כמעט שקספירי:
יחסי אב-בן, תחרות בין שתי משפחות וסיפור האהבה בין הילדים משני צידי המתרס...
רציתי שיהיה בסרט גם ההיבט המעט
טראגי הזה, שנישא על גביהן של דמויות נשיות חזקות מאוד. בבורגונדי יש לנשים תפקיד
חשוב מאוד, כמו זה של אדית, אמא של בלאנש. מדובר ב"בוסיות" של ממש,
שהצליחו במהלך השנים לטפס עד לתפקידי ניהול של היקבים היוקרתיים. באשר לצד השבטי, הוא נוכח מאוד בבורגונדי וההיסטוריה
של האזור משופעת בסיפורי יריבויות משפחתיות.
פרנסואה מרשאל (ז'ראר לאנוון) חווה
סוג של אכזבה והתפכחות בנוגע ליקב שלו. הוא היה כורם טוב בעבר, אך בראשית הסרט אנו
פוגשים בו כשהוא מרים ידיים. זה קרה אולי אפילו קודם לכן. בבורגונדי, כמו באזורי
יין אחרים, מהפיכת האיכות שהתרחשה לפני כמה שנים סילקה מן הבמה את כל אלו שייצרו
יין גרוע, לעיתים קרובות ממש באותן אדמות בהן יוצרו יינות מעולים. פרנסואה הוא
מסוג האנשים ששומר לעצמו גם את מה שהוא חושב וגם את הידע המקצועי שלו. כבר בכתיבת
התסריט ייעדתי את התפקיד הזה לז'ראר לנוואן. דמותו של פרנסואה חווה תשישות
מהמאבקים, בעוד לנוואן הוא אדם קורן ומלא אנרגיה. רציתי שיראה שהלהט בדמותו של
פרנסואה עוד קיים, אלא שהוא התעייף מלהיאבק, הוא רוצה רק לבנות לעצמו סירה ולהפליג
למחוזות אחרים. שמחתי שהתפקיד איתגר את ז'ראר.
אחת ההצלחות של הסרט טמונה בליהוק של
ז'ליל לספר. איך הגעתם לחשוב עליו כבנו של לאנוון?
זה היה האתגר הגדול של "בציר
ראשון", למצוא צמד שחקנים שיגלמו דמויות של אב ובן בהתאמה מלאה. ז'ליל הוא
שחקן עולה שמגיע מרקע שונה מלאנוון אך זוכה לפופולריות עצומה. עם זאת יש ביניהם
מכנה משותף, כל אחד מהם משקיע מאוד בעבודה כשחקן ומחפש את הטון המדויק שמתאים לדמות.
הסרט מושתת על האינטרקציה ביניהם. ההשקעה שלהם והאמינות שעוברת ביחסים ביניהם
סייעו לי להרים את הסרט כולו.
עכשיו כמה מילים על השחקניות בסרט,
אליס טאליוני בולטת בתפקיד בלאנש על אף שזה תפקיד משני ולורה סמט מגלמת את אחותו
של שארלי ובתו של פרנסואה, גם זהו תפקיד חשוב ובולט.
את הדמות של אליס לא תתפוס עם מגפיים
בבוץ. היא מצליחה להעביר את הצד האריסטוקרטי של בעלי האדמות באיזור, אך בה בעת
להשאר אנושית וטבעית. אליס אישה דעתנית מאוד ובעבודה איתה היינו צריכים מעט לפשט
את דמותה שהיא פחות מתחוכמת. התפקיד של לורה היה להשיב את אחיה חזרה לעסק המשפחתי
כדי להתמודד עם חובות האב. היתה לי בראש דמות של אישה מרשימה ומודרנית ולורה
התאימה בדיוק למה שחיפשתי.
הצלחתם ליצור עלילה מאוד עכשווית,
איך עבדת על המבנה?
את התסריט כתבתי יחד עם רמי בזאנסון
ועם ונסה פורטל. רצינו להגיע למבנה פשוט וזורם שיחסוך מאתנו את הצורך בדמויות
פטפטניות. התושבים בבורגון מתאפיינים בקמצנות במילים שיוצאות מפיהם. בהמשך היו
נקודות ששמנו עליהן דגש בשלב הצילומים, וכמובן יש חשיבות גדולה לבחירות בעריכה, שם
ניתן להבין את המהות והמשמעות של כל קטע בסרט.
עוד דבר בולט בסרט זה המוזיקה שמלווה
אותו
את המוזיקה המקורית כתב ז'אן קלוד
פטי, מלחין שעבד על סרטים ליריים מוכרים כמו "ז'אן דה פלורט"
ו"סירנו דה ברז'ראק". הוא הצליח להעביר במדויק את האמוציות של הסיפור.
שילבנו גם קטעים של מוסיקה עכשווית יותר שהולחנה על ידי מלחין צעיר בשם פסקל לאפה.
ראיון עם השחקן – ז'ראר לאנוון
הבמאי ז'רום לה-מר סיפר שמראש חשב
עלייך כשכתב את התפקיד של פרנסואה מרשאל. איך אתה התחברת לתפקיד היינן מבורגונדי?
ראשית כל, נחשפתי לעולם שלם שכשחקן
עוד לא הצגתי. מעבר לזה, הדמות של האדם הצנוע וההגון הזה תפסה אותי. אני חי
כשלושים שנה באיזור כפרי ויצא לי להכיר איכרים ואני מלא הערכה אליהם. הם המגינים
של הערכים הישנים ושל המסורת הצרפתית. רוסו אמר פעם: "האמנות המכובדת ביותר
היא החקלאות", כמה שהוא צדק. גם העלילה של הסרט מצאה חן בעיני, דורות שלמים
מקריבים למען המורשת עד שמרשל מוצא את עצמו נאבק לבדו כשאין מי שישא את הלפיד
מלבדו. היו לי שיחות ארוכות עם ז'רום על הדמות ותיארנו אותו כאדם מותש מצד אחד
ונחוש מצד שני. מעבר להתייחסות הפסיכולוגית חיפשנו את המראה המדויק של פרנסואה
וחשבנו איך עליו להתלבש. מרשל הוא למעשה אדם שרוצה לחזור לחלום ילדותו ולבנות סירה
שתיקח אותו הרחק ממולדתו. אני תמיד מודה על כל תפקיד שנכתב עבורי, אבל לעבוד עם
ז'רום זו באמת היתה מתנה גדולה. הוא במאי שאוהב שחקנים ויודע לרתום אותם לתפקיד
מכל הלב.
הזכרת את האיכרים, במיוחד את מגדלי
הכרמים של בורגונדי, מה תוכל לספר על החיבור שלך למקום?
את המרחב הזה אני מכיר היטב. למעשה
למדתי ללכת בחופים של האוקיינוס האטלנטי באותו האיזור. אני מחובר בנימי נפשי לטבע
ופחות מתחבר לערים גדולות. אני אוהב את המראה הזה של הכרמים הנטועים על הגבעות באיזור
בורגונדי שנראים מהצד כאילו הם יורדים מהשמיים. אני מאוד מעריך את העוסקים ביצור
יין. הבקבוק שאנחנו רואים על השלחן מייצג הרבה עבודה, מסורת ותשומת לב. ניתן לומר
שאלוהים הפך את המים ליין, וטוב שלא להיפך.
דמותו של מרשאל נראית מעט כשל חקלאי
קשוח. הוא אינו מדבר הרבה, אבל כשהוא אומר משהו כוונתו מאוד ברורה.
זה מוסיף עניין לדמות. מרשל לעיתים
מתבטא לא בצורה מאוד מעודנת, אבל הוא מלא כנות. הוא שותק הרבה מאחר ונפצע ומרגיש
נבגד על ידי משפחתו. השתיקה היא חברה שלא תבגוד בך. הוא נשמע לרחשי ליבו. לפני כן
הוא הוביל את העסק והנהיג את המשפחה, ואז הוא נאלץ להתמודד עם השינויים בסביבה שלו
שמביאים אותו עד לכדי תחושה של חוסר תכלית.
היחסים בין האב לבנו הם לב העלילה של
"בציר ראשון". איך התחברת לצד האבהי של הדמות?
כמו כל הורה הבאתי איתי את מה שאני
מכיר. פעם אחת ילדיי אמרו לי "אנחנו לא רואים אותך בכלל", זה לא פשוט
וברור שתמיד רציתי לבלות איתם יותר זמן ולהיות לצידם. כיום אני בקשר מאוד קרוב עם
בניי. אני מלווה אותם, תומך ברצונותיהם ומאפשר להם להגיע לביטוי עצמי. הם גם בתחום
של אמנות, ואני מקווה שברור להם שלהיות שחקן זו עבודה לא פשוטה. עבורי לחנך ילד זה
לאפשר לו את האפשרות להגיע למקום שאליו הוא שואף. הילדים שלי בני 43 ו- 29, הם
גברים שעברו דרך מלאת התנסויות בדרכם האמנותית.
את בנך בסרט מגלם ז'ליל לספר, איך
היה לעבוד איתו?
הכרתי את עבודותיו כשחקן וכבמאי אך
לא הכרתי אותו אישית קודם לכן. היום אני מכיר אותו היטב ואוהב אותו ויודע שהוא אדם
שניתן לסמוך עליו. יש לו מילה והוא איש בעל עקרונות. הוא גם אב מצוין בעצמו, יצא
לי לראות אותו לא פעם עם ילדיו כשהגיעו לבקר אותו על הסט. החיבור הזה עוזר גם
למצוא נקודות שבהן ניתן להשתמש בזמן הצילומים. ז'ליל שחקן חרוץ מאוד ונהניתי מאד
לעבוד במחיצתו, ואני בטוח שנשמור על קשר.
בסרט יש לך גם בת, אותה מגלמת לורה
סמט.
את לורה כולם מכירים בתור הבת של
נטלי ביי ושל ג'וני הולידיי. שיחקתי כמה פעמים לצד נטלי, אותה אני מכבד מאוד.
שיחקנו יחד לראשונה בסרט של ברטראן טברנייה, היא התנהגה בכזו אדיבות שלא אשכח
לעולם. לורה מצוינת ב"בציר ראשון". ז'רום נתן לה תפקיד נשי משמעותי
וחשוב ליצירת המארג המשפחתי. התפקידים הנשיים בסרט הם מלאי עוצמה כמו מקומן של
הנשים במציאות בעולמם של האיכרים. גם אליס טאליוני מגלמת תפקיד מאוד דומיננטי. התחברתי
אליה מאוד ואני מלא הערכה גם אליה.
"בציר ראשון" הוא סרטו השני בלבד
של ז'רום לה-מר, האם העובדה שאתה מגיע עם ניסיון רב יותר משנה לעבודה המשותפת?
לא, ממש לא, כל סרט שאני נכנס אליך
מצריך ממני התמסרות כמו הסרט שהיה לפניו. ז'רום כתב את הדמות תוך שהוא חושב עלי,
אך היה עלינו להחיות את דמותו של פרנסואה מרשאל. כבר ציינתי שהיה לנו חשוב למצוא
את האפיונים הפיזיים של הדמות: השיער, הזקן, התשישות. עבורי מאוד חשובים המפגשים
והעבודה המשותפת. ז'רום היה הבוס, אך הוא היה תמיד נגיש ופתוח להצעות. לא הרגשתי
שהוא מסתנוור מהעבודה מולי כשחקן מנוסה, אולי בהתחלה היתה התרגשות, אך אחרי כן הוא
הפגין מקצועיות רבה ויצרנו ביחד סביבת עבודה אחרי תהליך של למידה משותפת. כאן
הייתי רוצה להזכיר את חלקה של סילבי לנדרה שערכה את הסרט, וידעה לשלב את חומרי
הגלם שז'רום הביא לה מהצילומים לסיפור בעל משמעות.
לסיום אומר שגם אחרי למעלה משלושים
שנה במקצוע, אני עדיין מזהה את התשוקה שלך למשחק.
זה בדיוק זה, תשוקה. אני אתן לך
דוגמה נוספת, את אלן טרזיאן המפיק של "בציר ראשון" אני מכיר עוד מימיי
הראשונים בתחום, אך לא יצא לנו לעבוד יחד. אני מעריך אותו מאוד, והוא גם דחף לזה
שאני אופיע בסרט. ההערכה הזו עבורי היא זריקת עידוד. זה המוטו שלי: לכו עם אלה
שמעוניינים. כל סרט הוא הרפתקה, תמיד יש גם דאגות אבל זה חלק מהעניין. ברגע שאני
נכנס לפרויקט אני הולך עד הסוף עם מחויבות מלאה מתוך כבוד לעבודה שלי. זהו מקצוע
מלא קסם.
אודות השחקנים
ז'ראר לאנוון
יליד 1950, עזב את לימודיו בגיל 17
כדאי להתחיל בקריירת המשחק, הופיע על בימת התיאטרון ובקולנוע בעשרות תפקידים,
ביניהם תפקידים מרכזיים אצל גדולי הבמאים בצרפת. זכה בפרס הסזאר לשחקן ראשי על
תפקידו בסרטה של ניקול גרסייה ״הבן המועדף״ ובפרס הסזאר לשחקן משנה על תפקידו
בסרטם של אנייס ז׳אווי וז׳אן פייר בכרי ״על אהבה וטעמים אחרים״ שהיה להיט גם בארץ.
ללאנוון שני בנים האחד זמר מנו לאנוון והשני שחקן לאו לאנוון.
ז'ליל לספר
שחקן ובמאי יליד 1976, אביו הוא
השחקן ז'אן לספר, אמו היא אלג'יראית, וגם אחיו יאניס הוא שחקן. כבר על תפקידו
הראשון זכה בפרס הסזאר לשחקן המבטיח ובפרס כוכב הזהב. הופיע בסרטים רבים, וגם ביים
ארבעה סרטים וסרט טלוויזיה אחד. בין הסרטים שביים היה גם "איב סרן לורן", בכיכובו של פייר ניניי שזכה בפרס
הסזאר על תפקידו זה. ללספר שלושה ילדים.
אליס טאליוני
החלה את הקריירה שלה כפסנתרנית.
מלימודים בקונסרבטוריון הלאומי בפריס עברה למשחק בתיאטרון ובקולנוע. לאחר כמה
תפקידים משניים זכתה בתפקיד משמעתי בסרטו של לורן טיראר "סיפור חיי" לצד
אדואר באר. היתה גם דוגמנית של חברות תמרוקים ותכשירי שיער. היא הופיעה בגרסה
הצרפתית של הסרט "נודל" – שנקרא בצרפת "קוקי" ובסרטו של ערן
ריקליס "זייתון". טאליוני ילדה את בנה הבכור מספר חודשים לאחר שאביו
נהרג בתאונת דרכים. לאחר מותו טאליוני חיברה בין הבמאית לאה פאזר איתה עבדה
על הסרט "קוקי" לבין התסריט שכתב בן זוגה המנוח השחקן ז'וסלן קוירן, על
חוויותיו מצילומי סרטו האחרון של גאון הקולנוע אירק רומר. החיבור הוליד את הסרט
המקסים "מאסטרו".
לורה סמט
בתם של השחקנית נטלי ביי וכוכב הרוק
הצרפתי ג'וני הולידיי. על תפקידה הראשון זכתה בפרס רומי שניידר. סמט הופיעה בסרטו
של לספר כבמאי "איב סן לורן". לצד עבודותיה כשחקנית היא גם זמרת,
והקליטה שיר עם אחיה למחצה דודי הולידיי. סמט בחרה את שמו האמתי של אביה כשמה
המקצועי. "בציר ראשון" מסמן את חזרתה למשחק לאחר מספר שנים של משבר אישי
איתו התמודדה. השנה יצא לאקרנים סרט נוסף בו היא מככבת לצד אמה.
מומלץ
החל מתאריך 8 ביוני בסינמטק תל אביב
ובבתי הקולנוע ברחבי הארץ
הפצה בישראל - סרטי נחשון מומלץ בחום. נופים קסומים משחק מרהיב. ליהוק שחקנים טוב. סרט מקסים. להשתכר מהקסם של בורגונדי מאת: שרית יוכפז כתבת ועורכת ראשית.
תיאטרון האופרטה הממלכתי מבודפשט ו"הרוזנת מאריצה" מאת: שרית יוכפז
יוני שמח ותוסס באופרה הישראלית
עם:
תיאטרון האופרטה הממלכתי מבודפשט
ו"הרוזנת מאריצה"
מאת אמריך קלמן
אהבות ואכזבות, חילופי זהויות, שקרים לבנים והרבה שמחת חיים בניחוח הונגרי מיוחד
למעלה מ- 120 משתתפים סולנים, רקדנים, מקהלה ןתזמורת בהפקה עשירה וססגונית מבית היוצר של אשפי האופרטה בבודפשט
24.6.17-15.6.17
האופרה הישראלית תארח בחודש יוני הקרוב את תיאטרון האופרטה הממלכתי מבודפשט. הפעם שבים אשפי האופרטה מבודפשט- הסולנים, המקהלה, הרקדנים והתזמורת- עם הפקה עשירה וססגונית של "הרוזנת מאריצה"- מהאופרטות הידועות והאהובות ביותר ברפרטואר מאת המלחין ההונגרי הידוע אמריך קלמן . מנצח: לאסלו מקלארי, במאי: קרו ®.
"הרוזנת מאריצה" תעלה בבית האופרה ע"ש שלמה להט (צ'יץ') בת"א בתאריכים 15/06/2017 - 24.6.17. (השירה בהונגרית, כתוביות תרגום מוקרנות בעברית ובאנגלית -בתרגומו של אדם ברואר).
האופרטה מבוססת על ספר מאת אלפרד גרונוולד ויוליוס ברמר, והיא הועלתה לראשונה בבכורה בוינה ב- 1924. היא מיוחדת בכך שעלילתה אינה מתרחשת רק בחצרות האצולה, אלא בקרב המון העם בטרנסילבניה. היא נשענת על פולקלור טרנסילבני ומשולבים בה מחולות הונגריים ורומנים כמו צ`רדאש וגם הואלס הוינאי. יצירתו זו של אמריך קלמן שזורה בלהיטים המוכרים לכל חובב של הז'אנר: "קולוז'ואר המקסימה", "בוא צועני", "געגועים לעיר הגדולה", "נגן כמו פעם". "לא נותר אלא לרקוד?.
במרכז העלילה – סיפור אהבה בין הרוזנת מאריצה, האלמנה לבין מנהל האחוזה החדש שלה, שהוא למעשה רוזן בתחפושת, המסתיר את השתייכותו למעמד האצולה. לכך נוספת הסתבכות נוספת - כדי להיפטר ממחזריה הרבים ממציאה הרוזנת מאריצה ארוס בדוי, אך מתברר כי אדם בשם הזה קיים, והוא אף מגיע למקום , מתאהב בה ואף מבקש את ידה. בסופו של דבר מסתיימת האופרטה בסוף טוב, ובניצחון האהבה.העלילה מציגה את ה"אצולה" העשירה באור מגוחך ומראה כמה בעצם כולם דומים כשמדובר באהבה: עשירים, אצילים, בורגנים ו"פשוטי העם". מעיין טלנובלה מתקתקה וצפויה שגורמת לצופה בה לצחוק גם ברגעים "דרמתיים".
המלחין היהודי אמריך קלמן, נחשב להונגרי המוכר ביותר בעולם. למעשה אין שנייה שבה לא מנוגנת יצירה שלו ברדיו אי-שם ברחבי העולם . הוא נולד בשם אימרה קופשטיין (Koppstein) בעיר שיופוק שלחוף אגם בלטון בהונגריה.
בשנת 1900 החל בלימודי משפטים באוניברסיטת בודפשט ובמקביל נרשם לאקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט, שם התיידד עם בלה בארטוק וזולטאן קודאי. בצעירותו למד נגינה בפסנתר והתעתד להיות פסנתרן, אבל מחלת פרקים מנעה ממנו זאת והוא החל לעסוק בקומפוזיציה. לאחר שסיים לימודיו התקבל לעבודה כמבקר מוזיקלי בעיתון יומי. בשנת 1908 עבר לווינה ושם קנה לו שם עולמי עם האופרטות המפורסמות שלו "הרוזנת מאריצה", "נסיכת הצ'רדש" (לליברית של לאו שטיין), "נסיכת הקרקס" ו- "הביידר". עם השתלטות הנאצים על אוסטריה נמלט קלמן לפריז ומשם היגר ארצות הברית. ב-1942 קיבל שם אזרחות. לאחר המלחמה, בשנת 1945 חזר לאירופה וגר בפריז . הוא נפטר בפריז בשנת 1953 ונקבר בווינה.
תיאטרון האופרטה הממלכתי של בודפשט נחשב לבית היוצר המוביל באירופה להפקות מז'אנר האופרטה. התיאטרון נוסד בשנת 1923 ועם פתיחתו החל עידן הזהב של הז'אנר בבירה ההונגרית. משנות ה-60 הורחבה פעילות התיאטרון והוא החל להתמחות גם במחזות זמר. כך הועלו במסגרתו בין היתר הקלסיקות "גבירתי הנאווה", "היפה והחיה", "סיפור הפרברים", "כנר על הגג",
"מצחיקונת", "קברט", "מיס סיגון", "צלילי המוזיקה", "אליזבט", "אותו הזמן בשנה הבאה" ומחזמר הפופ המועלה בברודוויי "Alter Boys".
התיאטרון מייחס חשיבות רבה להופעות מחוץ להונגריה גם כדי להפיץ את מסורתו ואמנותו, כמו גם את הפולקלור ההונגרי השמח. כך הופיע בית האופרטה בשנים האחרונות בבלגרד, במינכן, ברומא, באמסטרדם, בלונדון, בווינה, בסט פטרסבורג, בפרנקפורט ובתל-אביב. כן קיים סיבובי הופעות ארוכים ברחבי ארה"ב, ביפן, קנדה, איחוד הנסיכויות וברחבי המזרח הרחוק.
התיאטרון זוכה להערכה עבור הישגים יוצאים מן הכלל ומארח באופן קבוע תחרויות מוסיקה בינלאומיות מן השורה הראשונה כמו בשנת 2016 תחרות האופרטה הבינלאומית ע"ש פרנץ לאהר או תחרות סילבסטר ליוויי הבינלאומית למחזות זמר והתחרות הבינלאומית ע"ש אמריך קלמן לניצוח על אופרטות.
בעולם נחשב התיאטרון לטוב בסוגו כפני שנכתב ב"פרנקפורטר אלגמיינה" הגרמני: "יש ערים רבות במקום שבו אתה יכול להקשיב למוסיקה טובה. לאופרטה, לעומת זאת, יש רק כתובת בטוחה אחת: רחוב נגימצו 17 בבודפשט" .
את האופרטה ביים הבמאי מיקלוש גאבור קרני הידוע גם בכינויו קרו. הוא מנהלו האמנותי של בית האופרטה הממלכתי ונחשב בארצו ל"מר אופרטה". הוא בוגר לימודי תיאטרון וקולנוע במדינתו ובמשך עשר שנים היה במאי באופרטה הלאומית של הונגריה. ב-2001 מונה לבמאי תיאטרון האופרטה הממלכתי של בודפשט וההפקות שביים סיירו בעולם וזכו בהצלחה בלונדון, במינכן, באמסטרדם, בלייפציג, בווינה, בניו יורק, בשיקגו, בטורונטו ועוד. במרוצת עבודתו הוא ביים, בין היתר, את האופרות "מאדאם בטרפליי", "מקבת" ו"דון קרלו", ומיוזיקלס רבים, בהם "מיס סייגון", "רומיאו ויוליה" ו"אליזבת". במקביל לעבודתו בהונגריה הוא ביים גם לתיאטרון הלאומי של זלצבורג, לאופרה בווינה ועוד. ב-2008 זכה בפרס האמן המצטיין של הונגריה.
קרו, מסור מאוד למשימה של שימור אמנות האופרטה והרלוונטיות שלה גם בקרב הדור הצעיר: "אנחנו מרגישים שצורת האמנות הזו מאוד חשובה .
התיאטרון מצליח לשמר את אמנות האופרטה ואף למשוך את הדור הצעיר. משתתפים בו רקדנים וסולנים צעירים, שחלקם הגדול מופיע גם במחזות זמר. המבוגרים מגיעים כי הם מכירים את המוסיקה, הצעירים מגיעים בגלל השואו, הרקדנים הצעירים וההומור הרב שיש במופע. היום כל אחד יכול למצוא באופרטה את מה שידבר אליו".
צילךום-שרית יוכפז
על הביקור בישראל אומר קרני: ""הופענו כבר בתל-אביב והקהל הישראלי הוא קהל חם מאוד, קהל טוב. אנחנו רוצים להסעיר אותם מחדש".
קצת על אופרטה-
האופרטה (מאיטלקית: Operetta) היא סוג של אמנות במה הדומה לאופרה, אך היא עוסקת בנושאים פחות רציניים ועמוקים.לרוב מילות השירה מועברות באמצעות דיבור ולא באמצעות שירה. במקום לעבור מסוג מוזיקלי אחד לאחר (אריה, רצ'יטטיב, פזמון), הזמרים מחברים אותם באמצעות קטעים של דיאלוג אשר לא שרים אותם והם אינם מלווים במוזיקה. האופרטה נחשבת לפחות "רצינית" מאופרה, מכיוון שיש לה יותר קשר לעלילות, שהן בדרך כלל קומיות, מאשר למוזיקה. האופרטה היא למעשה הז'אנר שממנו יצא המחזמר. בעוד שהאופרטה היא סוג של אופרה קלה המלווה במשחק, המחזמר הוא מחזה המלווה במוזיקה ובשירה.
