"לא יום ולא לילה"
סרטו של פנחס וויה
תקציר
משפחה של חוזרים בתשובה ממוצא מזרחי, מנסה להתנתק מעברה ולהשתלב בקהילה החרדית האשכנזית. הבן רפאל הוא תלמיד מצטיין ועילוי, אך זה לא עוזר לו להתקבל לישיבה האשכנזית. אמו, אהובה, מנסה להפוך את רוע הגזירה בדרכי נועם. האב שמואל, שיפוצניק עם אמונה גדולה, מתקשה להשלים עם הפגיעה בבנו ובדרכו המחוספסת ,הוא מנסה להיאבק בהחלטה, התפתחות דרמטית ובלתי צפויה מטלטלת את בני המשפחה ואת סביבתם, ויורדת לשורשי אמונתם המשותפת. "לא יום ולא לילה" – על צדק ואמונת אמת שהופכת עולמות.
צוות היוצרים
בימוי: פנחס וויה
תסריט: פנחס וויה אהרון ישראל
צילום: זיו ברקוביץ
עריכה:אילה בנגד, חיים טבקמן
מוזיקה:קרני פורסטל
הפקה:מרק ומיכאל רוזנבאום
שחקנים
אלי מנשה
מעיין עמרני
שמואל ווילוז'ני
אדם חתוכה
מיה כהן
דורית לב ארי
יעל פיינשטיין
ישראל 2024 , 90 דקות
הסרט הופק בתמיכת :
קרן הקולנוע הישראלי, הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, משרד התרבות והספורט – מינהל התרבות, , המועצה
הישראלית לקולנוע מועצת הפיס לתרבות ואומנות
הפצה טרנספקס , הפקות סרטים בע"מ.
החל מן ה 20 בפברואר בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ
דבר התסריטאים
החלטנו לשבת ולכתוב את לא יום ולא לילה היינו בנקודת השפל גדולה בחיינו האישים ובכלל. למפרע אני מבין שהסרט היה בשבילנו מסע תיראפוטי של העצמה, אז, לא התייחסו אליו ככזה, השתדלנו להיות ממוקדים "בתפוקה" שלנו. וזה לא הרגיש שאנחנו עושים מסע אישי אחורה בזמן, לילדות שלנו, בניסיון להבין מה הביא אותנו לנקודת ההווה הכה שפלה שבה היינו. מסוממים מחוסריי עבודה ואהבה ללא כל תוכנית באופק עם דימוי עצמי בגודל של נקודה זעירה.
לתדהמתנו הרבה לאחר מספר חודשים התבשרנו שהסרט מצא חן בעיניי המפיק מארק רוזנבאום והוא רוצה להגיש אותו לקרנות. ולאחר חצי שנה מורטת עצבים התבשרנו שהסרט שלנו קיבל מימון להפקה. קשה לתאר מה האירוע הזה חולל בנו. כמה מהזועמה של תפיסות העולם המיואשת והפסימית שלנו הוא המיס והשיל מאיתנו. מבחינתנו, הרבה לפניי הסרט עצמו, האירוע הזה שיש מקום שמתקף את החוויה שלנו ותומך ביצירה שלנו הוא עדיין לא נתפס בעיננו.
דבר הבמאי
למלאכת בימוי הסרט ניגשתי כמעט ללא ידע מעשי מוקדם. ביימתיי סרט קצר לתרגיל בבית הספר לקולנוע לפניי כשמונה עשרה שנה, ועוד סרט קצר שביימתי במהירות בהמלצתו של המפיק בתקווה שזה ישכנע את הקרן להשקיע בסרט - סרט אישי העוסק בסיפור אהבה של בחורי ישיבה שלא הצלחתי לסיים לערוך. אבל הקטעים ממנו כנראה שכנעו את הקרן והצלחנו להשיג תקציב מכובד במונחים של סרט ביכורים.
קשה לי לומר שהיה לי חזון אומנותי מנומק כשניגשתי לעשייה של הסרט. בעיקר הלכתי עם מנטרה שכזו בתוכי שהייתה - תאמין למה שאתה מרגיש גם אם אתה לא מבין מה אתה רוצה.
אם היה סגנון כללי של שפה קולנועית שהנחתה אותי זה היה סוג של ריאליזם - בעיקר בריטי ואירני , סרטים שאהרון ואני נהנו לנתח את הקסם שלהם, אפשר לומר שמבחינת הקצב של הסרט וסגנון הנרטיב הושפענו מאוד מזה.
בעיקר הרגשתי שאני מנסה לשחזר כל מיניי רגעים מהילדות שלי, מתוך האני הבוגר שלי, כדיי להבין את האנרגיה שהיה בי אז - אני זוכר לדוגמא שהילד מקריא את דרשת הבר מיצווה והוא שיחק ממש גרוע בעיני, היה בו חוסר ביטחון שלא התאים לדמות והטקסט שהוא קרא היה כל כך רחוק מהחומרים שהוא מכיר בחיים (אדם חתוכה שמשחק את רפאל גדל כחילוני למהדרין) וזה תיסכל אותי מאוד, היינו ביום צילום הגדול ביותר שלנו , היו איתנו כארבעים ניצבים, ואז מרוב לחץ פתאום הזיכרון חזר לי בבת אחת - אני עם דף הדרשה שלי, סוגיה הלכתית מפולפלת שלא באמת הבנתי עד תום, עומד מול האורחים ובתוכם הראש ישיבה הליטאי של אבי ואני יודע שאני פה כדיי להרשים אותו. כדיי להראות לו שאנחנו חוזרים בתשובה הרבה יותר מסוגלים ממה שהוא חושב בדרך כלל. שאנחנו שונים, אנחנו באמת מוצלחים. אנחנו יודעים לפלפל בתורה בניתוק רגשי בסגנון הישיבתי/ליטאי. ואבי מביט בי במבט שמתיל עליי את האחריות המלאה לכל התדמית המשפחתית לדורות - עם הרגע של הזכרון הזה ניגשתי לאדם והתחלתי לעבוד איתו לא על הביטחון שלו אלא על חוסר הביטחון שלו, סיגננתי את חוסר הבטיחון שלו כשחקן שאינו מכיר את העולם בו הוא פועל (ובנוסף זאת הפעם הראשונה שהוא משחק) וגייסתי אותה לנרטיב שאני מנסה לספר.
משתתפיי הסרט על העבודה והחוויה.
השחקן אלי מנשה
התפקיד של שמואל גבאי ריגש ומיגנט אותי מהשניה הראשונה בה קיבלתי את הטקסט לאודישן. היה בו משהו מאוד ברור ומעורר הזדהות כנה פשוט וישיר. כמו חיים מקבילים שמושכים אותך לצלול אליהם ולהעמיק לתוכם על מנת להצליח לספר באופן הכי מדוייק וספיציפי חוויה של אדם שמהגר בתוך ארצו ומולדתו ובתוך אמונתו והופך גם למהגר בתוך המשפחה אותה הקים כאשר השקט והכניעות הופכים למפלטו ונחלתו...הרגשתי מאוד קרוב לנשמה הזאת ורצון עז להתמסר אליה. ימי הצילום בחודש אוגוסט הלוהט כמו בישלו את כל הצוות המופלא שעבד על הסרט והוסיפו נופך של סיזיפיות שזיקק איזו אמת אומנותית מאוד רגישה ועדינה והיה עונג גדול להתמסר לעשייה הקולנועית כמו חלוצים שעולים על הקרקע וזורעים ברינה חלקת אדמה בתולית. כל שוט וכל טייק לוו בהקשבה וריכוז מהפנטים. רגעים שאתה יודע בתוכך כי הם נדירים. אין ספק שהעבודה על הסרט "לא יום ולא לילה" היא חוויה שאזכור כל חיי.
השחקנית מעיין עמרני
נפלה בחלקי הזכות לגלם את הדמות הכל כך עמוקה ומעניינת "אהובה" .
האתגר להרגיש ולחוות כל כך הרבה מבפנים וכלפי חוץ להישאר בשליטה (עד כמה שאפשר) אמא שרוצה לעשות הכל אבל הכל למען הילד שלה ולרגע לא להרגיש שונה מהחברה בה היא נמצאת. להיכנס לעולם החרדי המוכר אבל רחוק היה מרתק, מעניין ומלמד, תודה
הצלם זיו ברקוביץ
את הסרט צילמנו מתוך רעיון שנקודת מבט על הסיפור זה מה שיכול לקדם ויזואלית את הסיפור שמתחלק לשלושה חלקים, בכל חלק ישנו גיבור/ה אחרת והנקודת מבט נשמרת תמיד דרך מצלמה סטטית שכמעט לא זזה. התאורה רוצה להיות מאוד ריאלסטית אך גם לא מתחייבת לאור שכזה לפעמים ישנו פשוט אור שפוגע בשולחן או ברצפה מה שכן מאחד את זה הוא שהאור מגיע מלמעלה. הרעיון שלנו בצילום היה להיות קרוב למשפחה הזאת בעדשות קרובות וכך גם העומק ברקע שלהן מקבל משקל.
הצילומים ארכו 12 יום לסרט שרצה אמנם יותר אך בדרכו הצנועה של הבמאי והסיפור גם מספר ימים זה סיפק אותנו ואתגר אותנו, תוך כדי הצילומים הרבה מהחוויה שדימיינו נהייתה יותר מוחשית יותר קרובה משהו בסיפור בשבילי לפחות נהיה יותר עוצמתי מהתסריט אני חושב שזה בעיקר המשחק והבימוי שצפיתי בו מהצד.
הסופרת והמשוררת חביבה פדיה על הסרט
הסרט מציף בעדינות פואטית יוצאת דופן בשילוב נדיר של ריאליזם מדוייק של חיי הבית ותלמוד התורה וגיחות קומיות אל הפרהסיה ואל האליגוריה --- את שאלת המזרחים בחברה החרדית:
שחורי העור השקופים שבתוך ה"שחורים". הוא נותן קול למצוקה יוצאת דופן שלהם וההדרה פנימה מתועדת בו באופן פורץ דרך
על היוצר והשחקנים הראשיים
פנחס וויאה – במאי
פנחס גדל בקהילה חרדית, בן לחוזרים בתשובה ממוצא צרפתי. הבכור למשפחה גדולה, בגיל הנעורים החליט לחזור בשאלה וחיפש את דרכו . בעידודה של סבתו היהודייה הצרפתייה ער לפריז, וגילה את עולם האמנות. החל לצייר , ועבד על התסריט . זהו סרטו הראשון. היה שותף ויזם סרט דוקומנטרי על מייסד טלגראס.
אלי מנשה
יליד ירושלים, בן 47. למד בסטודיו למשחק של ניסן נתיב. נמנה בשמונה השנים האחרונות על להקת השחקנים של תיאטרון גשר . בקולנוע השתתף בסרט "שרקייה", בטלוויזיה השתתף בסדרה "נורמלי".
בקרוב תעלה סדרה חדשה "פנתר כפול" בה הוא מופיע בתפקיד בולט, הסדרה תצא בתחילה כסרט קולנוע.
מעיין עמרני
בוגרת בית צבי, למדה משחק מול מצלמה אצל רותי דייכס. הופיע מספר עונות בתיאטרון בית לסין. משתתפת בסדרה החדשה של בת ן סבג. יזמנה ומשתתפת בסרט דוקומנטרי על אביה, השחקן האגדי גבי עמרני.
זהו סרטה הראשון.
שמואל וילוז'ני
מבכירי שחקני התיאטרון בארץ ואחד ממובילי הדרך בעולם הסטנדאפ הישראלי. שיחק במרבית התיאטראות בתפקידם בולטים רבים. תפקידו כטרופלדינו במחזה "משרתם של שני אדונים", בבימוי עמרי ניצן הוצג מאות פעמים. הופיע בסרטים וסדרות רבים. בשנת 2022 זכה בפרס אופיר על תפקידו בסרט הדרך לאילת.
בשנת 1994 יצא הסרט הדוקומנטרי "אבא'לה בוא ללונה פארק", סרטה של ניצה גונן המתעד את מסע השורשים שעשה עם אביו ניצול השואה, לפולין.
מומלץ סרט מרגש .