Translate

יום ראשון, 2 בפברואר 2025

"לא יום ולא לילה" סרטו של פנחס וויה מאת: שרית יוכפז

                                            https://youtu.be/y8NO5KhJQVk
 










"לא יום ולא לילה"

סרטו של פנחס וויה

תקציר

משפחה של חוזרים בתשובה ממוצא מזרחי, מנסה להתנתק מעברה ולהשתלב בקהילה החרדית האשכנזית. הבן רפאל הוא תלמיד מצטיין ועילוי, אך זה לא עוזר לו להתקבל לישיבה האשכנזית. אמו, אהובה, מנסה להפוך את רוע הגזירה בדרכי נועם. האב שמואל, שיפוצניק עם אמונה גדולה, מתקשה להשלים עם הפגיעה בבנו ובדרכו המחוספסת ,הוא מנסה להיאבק בהחלטה, התפתחות דרמטית ובלתי צפויה מטלטלת את בני המשפחה ואת סביבתם, ויורדת לשורשי אמונתם המשותפת. "לא יום ולא לילה" – על צדק ואמונת אמת שהופכת עולמות.


צוות היוצרים

בימוי: פנחס וויה

תסריט: פנחס וויה אהרון ישראל

צילום: זיו ברקוביץ

עריכה:אילה בנגד, חיים טבקמן

מוזיקה:קרני פורסטל

הפקה:מרק ומיכאל רוזנבאום


שחקנים

אלי מנשה

מעיין עמרני

שמואל ווילוז'ני

אדם חתוכה

מיה כהן

דורית לב ארי

יעל פיינשטיין



ישראל 2024 , 90 דקות

הסרט הופק בתמיכת :

קרן הקולנוע הישראליהקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיהמשרד התרבות והספורט – מינהל התרבות, , המועצה

 הישראלית לקולנוע מועצת הפיס לתרבות ואומנות


הפצה טרנספקס , הפקות סרטים בע"מ.



החל מן ה 20 בפברואר בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ


דבר התסריטאים


החלטנו לשבת ולכתוב את לא יום ולא לילה היינו בנקודת השפל גדולה בחיינו האישים ובכלל. למפרע אני מבין שהסרט היה בשבילנו מסע תיראפוטי של העצמה, אז, לא התייחסו אליו ככזה, השתדלנו להיות ממוקדים "בתפוקה" שלנו. וזה לא הרגיש שאנחנו עושים מסע אישי אחורה בזמן, לילדות שלנו, בניסיון להבין מה הביא אותנו לנקודת ההווה הכה שפלה שבה היינו. מסוממים מחוסריי עבודה ואהבה ללא כל תוכנית באופק עם דימוי עצמי בגודל של נקודה זעירה.


לתדהמתנו הרבה לאחר מספר חודשים התבשרנו שהסרט מצא חן בעיניי המפיק מארק רוזנבאום והוא רוצה להגיש אותו לקרנות. ולאחר חצי שנה מורטת עצבים התבשרנו שהסרט שלנו קיבל מימון להפקה. קשה לתאר מה האירוע הזה חולל בנו. כמה מהזועמה של תפיסות העולם המיואשת והפסימית שלנו הוא המיס והשיל מאיתנו. מבחינתנו, הרבה לפניי הסרט עצמו, האירוע הזה שיש מקום שמתקף את החוויה שלנו ותומך ביצירה שלנו הוא עדיין לא נתפס בעיננו.


דבר הבמאי


למלאכת בימוי הסרט ניגשתי כמעט ללא ידע מעשי מוקדם. ביימתיי סרט קצר לתרגיל בבית הספר לקולנוע לפניי כשמונה עשרה שנה, ועוד סרט קצר שביימתי במהירות בהמלצתו של המפיק בתקווה שזה ישכנע את הקרן להשקיע בסרט - סרט אישי העוסק בסיפור אהבה של בחורי ישיבה שלא הצלחתי לסיים לערוך. אבל הקטעים ממנו כנראה שכנעו את הקרן והצלחנו להשיג תקציב מכובד במונחים של סרט ביכורים.


קשה לי לומר שהיה לי חזון אומנותי מנומק כשניגשתי לעשייה של הסרט. בעיקר הלכתי עם מנטרה שכזו בתוכי שהייתה - תאמין למה שאתה מרגיש גם אם אתה לא מבין מה אתה רוצה.

אם היה סגנון כללי של שפה קולנועית שהנחתה אותי זה היה סוג של ריאליזם - בעיקר בריטי ואירני , סרטים שאהרון ואני נהנו לנתח את הקסם שלהם, אפשר לומר שמבחינת הקצב של הסרט וסגנון הנרטיב הושפענו מאוד מזה.

בעיקר הרגשתי שאני מנסה לשחזר כל מיניי רגעים מהילדות שלי, מתוך האני הבוגר שלי, כדיי להבין את האנרגיה שהיה בי אז - אני זוכר לדוגמא שהילד מקריא את דרשת הבר מיצווה והוא שיחק ממש גרוע בעיני, היה בו חוסר ביטחון שלא התאים לדמות והטקסט שהוא קרא היה כל כך רחוק מהחומרים שהוא מכיר בחיים (אדם חתוכה שמשחק את רפאל גדל כחילוני למהדרין) וזה תיסכל אותי מאוד, היינו ביום צילום הגדול ביותר שלנו , היו איתנו כארבעים ניצבים, ואז מרוב לחץ פתאום הזיכרון חזר לי בבת אחת - אני עם דף הדרשה שלי, סוגיה הלכתית מפולפלת שלא באמת הבנתי עד תום, עומד מול האורחים ובתוכם הראש ישיבה הליטאי של אבי ואני יודע שאני פה כדיי להרשים אותו. כדיי להראות לו שאנחנו חוזרים בתשובה הרבה יותר מסוגלים ממה שהוא חושב בדרך כלל. שאנחנו שונים, אנחנו באמת מוצלחים. אנחנו יודעים לפלפל בתורה בניתוק רגשי בסגנון הישיבתי/ליטאי. ואבי מביט בי במבט שמתיל עליי את האחריות המלאה לכל התדמית המשפחתית לדורות - עם הרגע של הזכרון הזה ניגשתי לאדם והתחלתי לעבוד איתו לא על הביטחון שלו אלא על חוסר הביטחון שלו, סיגננתי את חוסר הבטיחון שלו כשחקן שאינו מכיר את העולם בו הוא פועל (ובנוסף זאת הפעם הראשונה שהוא משחק) וגייסתי אותה לנרטיב שאני מנסה לספר.


משתתפיי הסרט על העבודה והחוויה.


השחקן אלי מנשה

התפקיד של שמואל גבאי ריגש ומיגנט אותי מהשניה הראשונה בה קיבלתי את הטקסט לאודישן. היה בו משהו מאוד ברור ומעורר הזדהות כנה פשוט וישיר. כמו חיים מקבילים שמושכים אותך לצלול אליהם ולהעמיק לתוכם על מנת להצליח לספר באופן הכי מדוייק וספיציפי חוויה של אדם שמהגר בתוך ארצו ומולדתו ובתוך אמונתו והופך גם למהגר בתוך המשפחה אותה הקים כאשר השקט והכניעות הופכים למפלטו ונחלתו...הרגשתי מאוד קרוב לנשמה הזאת ורצון עז להתמסר אליה. ימי הצילום בחודש אוגוסט הלוהט כמו בישלו את כל הצוות המופלא שעבד על הסרט והוסיפו נופך של סיזיפיות שזיקק איזו אמת אומנותית מאוד רגישה ועדינה והיה עונג גדול להתמסר לעשייה הקולנועית כמו חלוצים שעולים על הקרקע וזורעים ברינה חלקת אדמה בתולית. כל שוט וכל טייק לוו בהקשבה וריכוז מהפנטים. רגעים שאתה יודע בתוכך כי הם נדירים. אין ספק שהעבודה על הסרט "לא יום ולא לילה" היא חוויה שאזכור כל חיי.

השחקנית מעיין עמרני

נפלה בחלקי הזכות לגלם את הדמות הכל כך עמוקה ומעניינת "אהובה" .

האתגר להרגיש ולחוות כל כך הרבה מבפנים וכלפי חוץ להישאר בשליטה (עד כמה שאפשר) אמא שרוצה לעשות הכל אבל הכל למען הילד שלה ולרגע לא להרגיש שונה מהחברה בה היא נמצאת. להיכנס לעולם החרדי המוכר אבל רחוק היה מרתק, מעניין ומלמד, תודה


הצלם זיו ברקוביץ

את הסרט צילמנו מתוך רעיון שנקודת מבט על הסיפור זה מה שיכול לקדם ויזואלית את הסיפור שמתחלק לשלושה חלקים, בכל חלק ישנו גיבור/ה אחרת והנקודת מבט נשמרת תמיד דרך מצלמה סטטית שכמעט לא זזה. התאורה רוצה להיות מאוד ריאלסטית אך גם לא מתחייבת לאור שכזה לפעמים ישנו פשוט אור שפוגע בשולחן או ברצפה מה שכן מאחד את זה הוא שהאור מגיע מלמעלה. הרעיון שלנו בצילום היה להיות קרוב למשפחה הזאת בעדשות קרובות וכך גם העומק ברקע שלהן מקבל משקל.


הצילומים ארכו 12 יום לסרט שרצה אמנם יותר אך בדרכו הצנועה של הבמאי והסיפור גם מספר ימים זה סיפק אותנו ואתגר אותנו, תוך כדי הצילומים הרבה מהחוויה שדימיינו נהייתה יותר מוחשית יותר קרובה משהו בסיפור בשבילי לפחות נהיה יותר עוצמתי מהתסריט אני חושב שזה בעיקר המשחק והבימוי שצפיתי בו מהצד.


הסופרת והמשוררת חביבה פדיה על הסרט


הסרט מציף בעדינות פואטית יוצאת דופן בשילוב נדיר של ריאליזם מדוייק של חיי הבית ותלמוד התורה וגיחות קומיות אל הפרהסיה ואל האליגוריה --- את שאלת המזרחים בחברה החרדית:

שחורי העור השקופים שבתוך ה"שחורים". הוא נותן קול למצוקה יוצאת דופן שלהם וההדרה פנימה מתועדת בו באופן פורץ דרך


על היוצר והשחקנים הראשיים

פנחס וויאה – במאי


פנחס גדל בקהילה חרדית, בן לחוזרים בתשובה ממוצא צרפתי. הבכור למשפחה גדולה, בגיל הנעורים החליט לחזור בשאלה וחיפש את דרכו . בעידודה של סבתו היהודייה הצרפתייה ער לפריז, וגילה את עולם האמנות. החל לצייר , ועבד על התסריט . זהו סרטו הראשון. היה שותף ויזם סרט דוקומנטרי על מייסד טלגראס.


אלי מנשה

יליד ירושלים, בן 47. למד בסטודיו למשחק של ניסן נתיב. נמנה בשמונה השנים האחרונות על להקת השחקנים של תיאטרון גשר . בקולנוע השתתף בסרט "שרקייה", בטלוויזיה השתתף בסדרה "נורמלי".

בקרוב תעלה סדרה חדשה "פנתר כפול" בה הוא מופיע בתפקיד בולט, הסדרה תצא בתחילה כסרט קולנוע.


מעיין עמרני

בוגרת בית צבי, למדה משחק מול מצלמה אצל רותי דייכס. הופיע מספר עונות בתיאטרון בית לסין. משתתפת בסדרה החדשה של בת ן סבג. יזמנה ומשתתפת בסרט דוקומנטרי על אביה, השחקן האגדי גבי עמרני.

זהו סרטה הראשון.


שמואל וילוז'ני

מבכירי שחקני התיאטרון בארץ ואחד ממובילי הדרך בעולם הסטנדאפ הישראלי. שיחק במרבית התיאטראות בתפקידם בולטים רבים. תפקידו כטרופלדינו במחזה "משרתם של שני אדונים", בבימוי עמרי ניצן הוצג מאות פעמים. הופיע בסרטים וסדרות רבים. בשנת 2022 זכה בפרס אופיר על תפקידו בסרט הדרך לאילת.

בשנת 1994 יצא הסרט הדוקומנטרי "אבא'לה בוא ללונה פארק", סרטה של ניצה גונן המתעד את מסע השורשים שעשה עם אביו ניצול השואה, לפולין.

מומלץ סרט מרגש .

יום שלישי, 28 בינואר 2025

טקס פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס גאה להתארח השנה במעלות-תרשיחא מתוך הזדהות ותמיכה בתושבי הצפון, והזוכים -קראו בכתבה ..מאת: שרית יוכפז




 בתמונה מימין:

הזוכה בפרס הביכורים של פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס, איל חיות-מן על ספרו "מסכת תהום".

מנכ"ל מפעל הפיס, עו"ד בני דרייפוס.

נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, השופטת אסתר חיות, יו"ר ועדת השיפוט.

יו"ר מפעל הפיס, רו"ח אביגדור יצחקי.

הזוכה בפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס לשנת 2024 יוסי אבני-לוי על ספרו "שלושה ימים בקיץ".

צילום סיון פרג' -.

 

מפעל הפיס הכריז הערב (יום ג', 28.1) על הזוכה הגדול

בפרס ספיר לספרות ע"ש פנחס ספיר לשנת 2024:

 

הזוכה הגדול בפרס ספיר לספרות

ע"ש פנחס ספיר לשנת 2024:

 

יוסי אבני-לוי ל ספרו "שלושה ימים בקיץ"

 

הזוכה בפרס "ספר הביכורים" של פרס ספיר לספרות

של מפעל הפיס לשנת 2024:

איל חיות-מן על ספרו "מסכת תהום"

 

טקס פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס גאה להתארח השנה

במעלות-תרשיחא מתוך הזדהות ותמיכה בתושבי הצפון,

ומתוך אמונה בכוחה של התרבות והאמנות לחזק ולרפא.

 

הטקס, בהנחייתה של שלמור שטרוזמן, התקיים במעמד:

 

יו"ר מפעל הפיס רו"ח אביגדור יצחקי

מנכ"ל מפעל הפיס עו"ד בנימין דרייפוס,

ראש עיריית מעלות-תרשיחא, מוטי בן דוד

 

ובהשתתפות:

הדג נחש, ליהי טולדנו, התזמורת האנדלוסית מעלות-תרשיחא ומיכה שטרית, וכן בהשתתפות המועמדים הנרגשים ובני משפחותיהם,

תושבי מעלות-תרשיחא, תושבי האזור, אורחים ומוזמנים נוספים.

 

הטקס ישודר הערב בקשת 12 בשעה 23:15

מפעל הפיס הכריז הערב (ג', 28.1) על הזוכים בפרס ספיר לספרות לשנת 2024, בטקס מרגש שהתקיים בעיר מעלות-תרשיחא.

 

פרס ספיר על שמו של פנחס ספיר הוא הנדיב, היוקרתי, המוערך והמפורסם בפרסי הספרות המחולקים בישראל זו השנה ה-24 על ידי מפעל הפיס.

 

הזוכים בפרס ספיר ובפרס הביכורים נבחרו על-ידי ועדת השיפוט בראשותה של נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, השופטת אסתר חיות, יחד עם חברי הוועדה:

פרופ' גדעון טיקוצקי, החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים.

פרופ' ניצה בן דב, פרופ' מן המניין באוניברסיטת חיפה, כלת פרס ישראל לחקר הספרות.

ד"ר שמוליק פאוסט, עורך-משנה במוסף הספרות והתרבות 'שבת' של עיתון מקור ראשון,
עומד בראש התכנית לתואר שני בהוראת האגדה במכללת אפרתה ירושלים.

ציפי גון גרוס, פסיכולוגית, עורכת ומגישת התכנית "ספרים רבותי ספרים" בגלי צה"ל.

בנימין שבילי, סופר ומשורר. טל ניצן, משוררת, סופרת, מתרגמת ועורכת.

 

את הפרס לזוכה בפרס ספיר לספרות העניק יו"ר מפעל הפיס, רו"ח אביגדור יצחקי.

הזוכה ב"פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס לשנת 2024" יקבל מענק בסך 180 אלף ₪ וספרו יתורגם לשפה זרה על פי בחירתו, וכן יתורגם לשפה הערבית. בנוסף, ירכוש מפעל הפיס מהדורה בת 500 ספרים מספרי חמשת הסופרים שנבחרו במסגרת "הרשימה הקצרה" ובמסגרת "ספר הביכורים", ויעניק אותם כמתנה לספריות ציבוריות ברחבי הארץ.

 

את הפרס במסלול הביכורים העניקה לזוכה נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, השופטת אסתר חיות, יו"ר ועדת השיפוט.
הזוכה במסלול "פרס הביכורים" יקבל פרס כספי בסך 75 אלף ₪.

 

יו"ר מפעל הפיס, רו"ח אביגדור יצחקי, בירך את הזוכים ואמר:

 

"מפעל הפיס גאה להוביל את פרס ספיר לספרות זו השנה ה-24. מטרתו של הפרס, שהפך ברבות השנים למוסד היוקרתי ביותר בתחומו בישראל, הוא להוקיר את סופרות וסופרי ישראל ואת הספרות העברית שמהווה אבן יסוד בתרבות שלנו. השנה, בחרנו לקיים את הטקס במעלות-תרשיחא על מנת לחזק את תושבי הצפון.
מפעל הפיס ימשיך לעודד את היצירה הספרותית למען ניצחון הרוח".

 

יו"ר ועדת השיפוט, נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, השופטת אסתר חיות:

 

"האומנות היא צורך קיומי ליוצרים ולקהלם כאחד. לכן אנו עדים, גם בעיתות של שבר גדול, ליצירות מגוונות ומפעימות הצומחות מתוכו, ויש בהן נחמה, זעקה, מרפא ומפלט.

אני מאמינה, כי הצורך הקיומי הזה, הוא שזיכה אותנו השנה בבציר ספרותי עברי מרשים וראוי. על כך אני מבקשת להודות מקרב לב לכל הכותבות, הכותבים וההוצאות לאור".

 

 

ראש עיריית מעלות-תרשיחא, מוטי בן דוד, הודה למפעל הפיס על ההחלטה לקיים את הטקס בעיר ואמר: "הבחירה מבטאת הבנה, כי התרבות זורמת בעורקי תושבי העיר והגליל כל השנה, לא רק בעת מלחמה. התרבות שייכת לכולנו". עוד התייחס בן דוד למציאות הקשה אותה חוו תושבי העיר בצל המלחמה בשנה האחרונה, וקרא למדינה לנצל את ההזדמנות ההיסטורית ולהשקיע בערי המחוז של הגליל: "חוסנה של מדינה נמדד בכל רובד של החברה הישראלית. ההשקעה בערי המחוז ובקו העימות כולו היא הכרח לאומי שיקבע את דמותה של המדינה לדורות הבאים".

 

על התוכנית האמנותית הייחודית של הערב:

שלמור שטרוזמן הנחתה את הטקס ואת השידור, בו הופיעו מגוון רחב של מוזיקאים בתכנית אמנותית ייחודית: להקת הדג נחש, בהרכבה המלא, ביצעה את "שיר נחמה," שמילותיו נגעו ללב והביאו עימן מסר של חוסן ואחדות. הזמרת ליהי טולדנו ביצעה מחווה לזמרת קורין אלאל ז"ל עם השיר "כשזה עמוק," בביצוע מרגש ומלא כבוד ליצירתה של אלאל. התזמורת האנדלוסית מעלות-תרשיחא יחד עם מיכה שטרית ביצעו את "בגלל הרוח" בביצוע מיוחד ששילב את הצלילים הייחודיים של התזמורת עם שירתו המרגשת של שטרית.

 

נימוקי ועדת השיפוט לספר הזוכה בפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס לשנת 2024

ונימוקי ועדת השיפוט לזוכה בפרס ספר הביכורים:

 

נימוקי זכייתו של הספר "שלושה ימים בקיץ" מאת יוסי אבני-לוי / בהוצאת כנרת זב"מ:

ברומן 'שלושה ימים בקיץ' מתחקה יוסי אבני-לוי אחר חידת השקט שלפני הסערה, אחר התנועה המפתיעה משגרה במרחב פסטורלי אל התרחשות היסטורית אלימה. כמו בציורו של הצייר הפלמי פיטר ברויגל האב "נוף עם נפילת איקרוס", כך גם ביישוב הליטאי המתואר ברומן, החיים שוטפים בנחת על אהבותיהם, מצוקותיהם וענייניהם הגדולים-הקטנים, אדישים לדרמה הגדולה שתשנה את חייהם. אבני הצליח להאיר פרשייה מן השואה באופן פורץ דרך, המתרחק ביודעין מן הנתיב המרכזי של הסיפורת הענפה בנושא. במפתיע, סגנון הכתיבה מעין-אגדי ודמויות היהודים אינן במרכז: ההיסטוריה הופכת כך על-זמנית, והעל-זמני והאגדי – להיסטורי. במבט רענן וקשוב לדקויות מתאר אבני מיקרוקוסמוס אנושי שהוא משל על היעדר אנושיות בצד אנושיות לשמה. על אף מורכבות הנושא מצליחה כתיבתו של אבני לנוע תדיר מן המבע בפרוזה אל השירי ולהמריא מן הכאב אל היופי הצרוף.  

 

 

נימוקי זכייתו של ספר הביכורים "מסכת תהום" מאת איל חיות-מן / בהוצאת כנרת זמורה דביר:  

 

בשפה קולחת ובעלילה מרתקת ובנויה היטב, הספר פותח צוהר עדין ואמין אל הווי החיים של החברה החרדית בישראל של ימינו. שזורים בו הלבטים והקשיים שעמם מתמודדים בני הקהילה – ההיררכיה הפטריארכלית והרבנית, לימוד התורה כערך עליון וכאמת המידה המכרעת למעמד בקהילה, החרמת בן משפחה שהחליט להתגייס לצבא, הדילמות העולות בחיי המשפחה לנוכח קריירה מקצועית מצליחה של האם והאישה. הדמויות, על כאביהן וחולשותיהן, משכנעות במורכבותן, והולכות ומתפתחות לאורך הספר. כל אלה עטופים בחמלה, באהבה ובעומק מחשבה, אשר נגלים לאורך כל הספר ומזינים את היחסים בין הדמויות בכוחות להתמודד ולמצוא פתרונות שיש בהם מזור לשבר המשפחתי. 

 

 

פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס נוסד בשנת 2000 במטרה לעודד את הספרות העברית ואת תרבות הקריאה, והוא מחולק זו השנה ה-24. להלן רשימת הזוכים בו לאורך השנים:

 

שנת 2000: חיים סבתו, "תאום כוונות", בהוצאת ידיעות אחרונות

שנת 2001: דויד גרוסמן, "מישהו לרוץ איתו", בהוצאת הקיבוץ המאוחד

שנת 2002: גיל הר אבן, "שאהבה נפשי", בהוצאת כתר ספרים

שנת 2003: אמיר גוטפרוינד ז"ל, "אחוזות החוף", בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר

שנת 2004: דן צלקה ז"ל, "ספר האלף בית", בהוצאת חרגול

שנת 2005: אלונה פרנקל, "ילדה של", בהוצאת מפה

שנת 2006: רון לשם, "אם יש גן עדן", בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר

שנת 2007: שרה שילה, "שום גמדים לא יבואו", בהוצאת עם עובד

שנת 2008: צבי ינאי ז"ל, "שלך סנדרו", בהוצאת כתר

שנת 2010: יורם קניוק ז"ל, "תש"ח", בהוצאת ידיעות ספרים

שנת 2011: חגי ליניק, "דרוש לחשן", בהוצאת הספרייה החדשה הקיבוץ המאוחד

שנת 2012: שמעון אדף, "מוקס נוקס", בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר

שנת 2013: נעה ידלין, "בעלת הבית", בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר

שנת 2014: ראובן נמדר, "הבית אשר נחרב", בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר

שנת 2015: אורלי קסטל-בלום, "הרומאן המצרי", בהוצאת הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה.

שנת 2016: מיכל בן-נפתלי, "המורה", בהוצאת כתר ספרים.

שנת 2017: אסתר פלד, "פתח גדול מלמטה", בהוצאת בבל.

שנת 2018: אתגר קרת, "תקלה בקצה הגלקסיה", בהוצאת כנרת זמורה דביר

שנת 2019: אילנה ברנשטיין, "מחר ניסע ללונה פארק", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר
שנת 2020: סמי ברדוגו, "חמור", בהוצאת הספרייה החדשה

שנת 2021: הילה בלום, "איך לאהוב את בתך", בהוצאת כנרת זמורה דביר

שנת 2022: אורית אילן, "אחות לפליאדות", בהוצאת ידיעות ספרים

שנת 2023: עופרה עופר אורן, "מה קרה להגר באילת", בהוצאת כנרת זב"מ.

שנת 2024: יוסי אבני-לוי, "שלושה ימים בקיץ", בהוצאת כנרת זב"מ.