הסרט "נדיה שם זמני" מביא את סיפרה של מאיה, כוראוגרפית ירושלמית, שחולקת את חייה עם בעלה יואב ושני ילדיהם. היא חיה שנים רבות בזהות בדויה,מאת: שרית יוכפז

נדיה –שם זמני

סרטה של הבמאית טובה אשר

יוצא להקרנות מסחריות בבתי הקולנוע ברחבי הארץ 

סרטה של טובה אשר, "נדיה שם זמני", (בהפקת תותים הפקות בע"מ) יוצא להקרנות בבתי הקולנוע בישראל לאחר סבב פסטיבלים מובילים בעולם.

האם יכול אדם לברוא עצמו מחדש מבלי להתמודד עם השלכות עברו, וכאשר שולח העבר זרועותיו להווה, האם ניתן להכיל את שתי הזהויות יחדיו מבלי שתקרוס המערכת כולה?

הסרט "נדיה שם זמני" מביא את סיפרה של מאיה, כוראוגרפית ירושלמית, שחולקת את חייה עם בעלה יואב ושני ילדיהם. היא חיה שנים רבות בזהות בדויה, דבר שאינו ידוע אפילו לבני משפחתה הקרובים ביותר. הסרט מתרחש בשתי תקופות שונות בחייה: עברה כנערה צעירה, הנסתר ממשפחתה, וההווה שלה כאישה ואם לשני ילדים, כוריאוגרפית מצליחה. בגופה היא מביעה את מה שנאסר עליה לומר. היא רוקדת כדי לשכוח. לאחר כעשרים שנה העבר שלה מתעורר לחיים. יואב בעלה מבחין כי משהו מטלטל את נפשה, החיים בבית נראים בלתי אפשריים, על סף קריסה.

הסרט "נדיה – שם זמני" הוא סרט על משפחה, לכאורה ככל המשפחות, שהגורל התערב במהלכה וטרף לה את הקלפים. זהו סרט על הקשר המדמם שבין רומנטיקה לאידיאולוגיה, על חברה ששכחה את הגבולל בין הפרטי לכללי, ושאבדו בה הסובלנות והחמלה.

הסרט "נדיה – שם זמני" הוא זוכה פרס פורום המבקרים לסרט הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים 2015.

תקציר

מאיה היא כוראוגרפית ירושלמית, שחולקת את חייה עם בעלה יואב ושני ילדיהם. היא חיה שנים רבות בזהות בדויה, דבר שאינו ידוע אפילו לבני משפחתה הקרובים ביותר. הסרט מתרחש בשתי תקופות שונות בחייה: עברה כנערה צעירה, הנסתר ממשפחתה, וההווה שלה כאישה ואם לשני ילדים, כוריאוגרפית מצליחה. בגופה היא מביעה את מה שנאסר עליה לומר. היא רוקדת כדי לשכוח.

לאחר כעשרים שנה העבר שלה מתעורר לחיים. יואב בעלה מבחין כי משהו מטלטל את נפשה, החיים בבית נראים בלתי אפשריים, על סף קריסה. האם תוכל מאיה להתגבר ולמצוא דרך להמשיך? ואם לא, לאן היא הולכת מכאן? מאיה מבינה כי אין לה עוד חלק בחיים שהיא עצמה יצרה.

דבר הבמאית

העיסוק בקולנוע אינו חדש לי. ובכל זאת לקח לי זמן לא מבוטל לקבל החלטה לקחת את המושכות ולהתיישב בכיסא הבמאית. אז מה הביא לכך? במובנים רבים גם אני לעולם לא אדע. אבל ללא ספק הייתה נקודה שבה הכעס שעוררה בי המציאות שמסביב, והצורך לבטא את הכעס הזה בשפה שהיא שפתי, הגיעו לנקודה קריטית, וכך יצא לו לדרך תסריט.

כאשר הצגתי את התסריט בפני ועדה מקצועית באחד מיני פיצ'ים רבים, נשאלתי על ידי אחד מחברי הוועדה באיזה מובן הסרט הזה הוא סרט אישי, הוא חשב כמובן ששאל שאלה קשה ומכשילה, אבל אני דווקא מאוד שמחתי לקראתה ובלי להתבלבל הסברתי לו שהסרט הזה אישי כי הוא מטפל בנושאים היקרים ביותר ללבי, בשאלות של זהות, בצורך של אדם להמציא עצמו מחדש, בחוסר המוכנות של החברה לקבל את האחר, בחיים בסביבה שהולכת והופכת נטולת סובלנות ונעדרת חמלה. אבל בראש ובראשונה הסרט הזה אישי, הסברתי, כי הוא סרט על אימהות ובנות. הסרט הזה הוא על אמאל ונדיה, על מאיה ויעלי וגם, איך אפשר שלא, עלי ועל בתי )שהייתה שותפתי לכתיבה). בסרט הזה ביקשתי לא רק להציג ביקורת חברתית על מקום שהולך ומדרדר אלא גם, אל מול הנרטיב הגברי והכוחני שהתהווה במחוזותינו, להצביע על אלטרנטיבה כמעט חתרנית, אלטרנטיבה נשית, כזו שבמרכזה מחילה.

בימוי
טובה אשר

תסריט

ענת אשר, טובה אשר

צילום

טליה "טוליק" גלאון

עריכה

יאיר אשר, טובה אשר

מוסיקה מקורית

רן בגנו

הפקה

אסתי יעקב-מקלברג, חיים מקלברג, רותי כץ

מומלץ.

מאת: שרית יוכפז עורכת ראשית.