סינמטק ירושלים - ארכיון ישראלי לסרטים גאה להציג:
Re-Film - פסטיבל הרסטורציות השני
Restored, Rediscovered, Revisited
16 סרטים, 30 הקרנות, קלאסיקות קולנועיות מארה"ב וברה"מ, יפן ואיטליה, צרפת, בריטניה, גרמניה וברזיל לצד שני סרטים ישראלים שהיו לאבני דרך בקולנוע המקומי, כולם בגרסה מחודשת בפורמט דיגיטלי באיכות שטרם נצפתה.
8-15.7.2020
פנדורה וההולנדי המעופף (בריטניה 1951) בימוי: אלברט לוין | פעימות לב (צרפת 1940) בימוי: אנרי דקוין | בושידו (יפן 1963) בימוי: טדאשי אימאי | הרביעייה (גרמניה 1938) בימוי: קארל פרוילך | דודסוורת (ארה"ב 1936) בימוי: וויליאם וויילר | חייו ומותו של קולנל בלימפ (בריטניה 1943) בימוי: מייקל פאוול, אמריק פרסבורגר | עיניים עצומות לרווחה (ארה"ב 1999) בימוי: סטנלי קובריק | קזבלנקה (ארה”ב 1942) בימוי: מייקל קורטיז | הקבינט של ד"ר קליגרי (גרמניה 1920) בימוי: רוברט וינה | דונה פלור נשואה לשניים (ברזיל 1976) בימוי: ברונו בארטו | נס במילאנו (איטליה 1950) בימוי: ויטוריו דה סיקה | עשה את הדבר הנכון (ארה"ב 1989) בימוי: ספייק לי | שכחו אותי בבית (ארה"ב 1991) בימוי: כריס קולומבוס | בלדה לחייל (ברה"מ 1959) בימוי: גריגורי צ'וקראיי
הקרנות בכורה לרסטורציות ישראליות: שחור – (ישראל 1994) תסריט: חנה אזולאי הספרי ונוכחותה בימוי: שמואל הספרי | חמסין – (ישראל 1982) בימוי: דניאל וקסמן
להזמנות ומועדי ההקרנות: באתר
סינמטק ירושלים - ארכיון ישראלי לסרטים יקיים בין התאריכים 8 – 15 ליולי את פסטיבל הרסטורציה השני. עולם הקולנוע עובר לפורמט הדיגיטלי החדש וכך נשלפים מארכיונים ברחבי העולם עותקי הנגטיב (המקור) בפילם, שבו נוצרו הסרטים. עותקים אלו נסרקים לפורמט הדיגיטלי, עוברים תיקון וניקוי, התאמת צבעים וסאונד, ונארזים מחדש בפורמט הקרנה דיגיטלי באיכות שטרם נצפתה. בימים אלו סינמטק ירושלים הארכיון הישראלי לסרטים נמצא בעיצומו של הפרויקט להמרת כל אוסף הקולנוע הישראלי לפורמט דיגיטלי למען שימורו והנגשתו לציבור הרחב.
במשך מעל מאה שנה, הקולנוע נסמך על חומר גלם פיזי, הפילם, אותה רצועות צללויד ארוכה שעליה הוטבעו התמונה והפסקול. מאחר והפילם הוא חומר פיזי מתכלה – סרטים רבים לא היו נגישים יותר. העותקים ששרדו היו באיכות ירודה: שרוטים, דהויים, ולעתים מקוטעים. אך בעשור האחרון עובר הקולנוע מהפכה. הפילם מוחלף בחומר גלם חדש, קובץ דיגיטלי. כחלק מתנופת המהפכה הזו, נוצקים לפורמט החדש אלפי סרטים ישנים.
מהלכים אלו מתרחשים בכל העולם, ופסטיבל הרסטורציות השני, שיוצג במהלך חודש יולי בסינמטק ירושלים, בא לחגוג את האפשרויות החדשות הללו. זוהי הזדמנות למפגש עם סרטים מרחבי העולם וגם מישראל – יצירות מופת שסוף סוף ניתן להקרין בעותק איכותי, סרטים חדשים שנוצרים על סמך סרטי ארכיון ישנים וגם סרטים נדירים שזוכים לפתע לתשומת לב וחושפים יוצרים ויצירות חדשים־ישנים. מסע מהנה ומפתיע בין אוצרות הקולנוע. כל הפורמטים הם ב- K2 ו- K4.
את הפסטיבל יפתח הסרט עטור הפרסים "שחור" – על פי התסריט של חנה אזולאי הספרי ובבימויו של שמואל הספרי שיצא לאקרנים ב 1994.
סרטים נוספים שיוקרנו בפסטיבל - הקבינט של ד"ר קליגרי (גרמניה 1920) בבימוי רוברט וינה -הסרט האילם שהוקרן לראשונה לפני 100 שנה עם פסקול מלווה מיוחד, עשה את הדבר הנכון (ארה"ב 1989) של ספייק לי - רלוונטי מתמיד בימים אלו, הקלאסיקה קזבלנקה, בבימויו של מייקל קורטיז עם המפרי בוגרט ואינגריד ברגמן, עיניים עצומות לרווחה של סטנלי קובריק, שכחו אותי בבית שמציין 30 שנה ליציאתו לקולנוע ועוד.
"האולפנים הגדולים, הארכיונים וחברות ההפקה ברחבי העולם עוסקים ללא הרף בשנים האחרונות בשימור ושחזור של המורשת הקולנועית העשירה משנים עברו. בתהליך הזה, לצד הקלאסיקות שכולנו מכירים, מתגלים לעיתים אוצרות קולנועיים שאוחסנו במרתפי הארכיונים ולא ניתן היה להקרינם שנים רבות. בפסטיבל הרסטורציות ליקטנו עבור הקהל ממיטב הסרטים שעברו שחזור ודיגיטציה לאחרונה ולצד קלאסיקות קולנועיות גדולות ומוכרות אנחנו זוכים לבקר מחדש ולהכיר מחדש יצירות קולנוע נדירות מרחבי העולם. אין מתאים מפסטיבל רי-פילם כדי להניע מחדש את פעילות סינמטק ירושלים לאחר 100 ימים של בידוד", רוני מהדב-לוין, מנהל הסינמטק.
נבות ברנע, המנהל האמנותי של הפסטיבל: "אחד הביטויים המוכרים בעניין הקולנוע טוען כי עלינו "להשעות את הספק", כלומר להניח לכל מה שאנחנו יודעים מהעולם ולהתמסר לחוויה וההגיון שמציע הסרט. אלא שבחודשים האחרונים המציאות עצמה דרשה מאיתנו "להשעות את הספק" ולקבל את החיים הכמעט-קולנועיים שהמגיפה יצרה עבורנו. במצב עניינים כזה, הקולנוע, שיש בו אמנם גיבורים מדומיינים אך עלילותיהם תפורות בסופו של דבר לפי תרשים נרטיבי מוכר, עשוי להתגלות כמקור של וודאות ונחמה.
השאיפה לנחמה היתה אחד הגורמים המנחים בבחירת סרטי פסטיבל הרסטורציות שנקיים החודש. חלק מן הסרטים שנקרין השנה כמו "חייו ומותו של קולונל בלימפ", "נס במילאנו", "דודסוורת", ו"פעימות לב" אינן רק יצירות אמנות מעולות, שמפגינות בדרכים שונות את כשרונם של יוצריהם, אלא שיש בהם גם חגיגה של אהבה ושל הרוח האנושית ברגעים של שפל ומשבר. ואילו סרטים אחרים - "פנדורה וההולנדי המעופף", "בושידו", "עיניים עצומות לרווחה" או "הקבינט של ד"ר קליגרי" שהשנה מציינים מאה שנה(!) לבכורתו – מזכירים לנו שהקולנוע ידע בעבר ובוודאי ידע גם בעתיד להיות עז ומסעיר.
כאשר הצגנו בשנה שעברה את פסטיבל הרסטורציות תחת הכותרת "לגלות מחדש, להציג מחדש" (Rediscovered, Revisited), הציעה לנו ויויאן אוסטרובסקי, אחת מהתומכות והמייסדות של הסינמטק להוסיף גם את הביטוי "לחגוג מחדש" (Rejoice). נדמה כי אין הגדרה טובה יותר לימים אלו, ואנחנו מקווים שתצטרפו אלינו כדי לחגוג מחדש, את הקולנוע ואת החיים".
פירוט הסרטים:
פנדורה וההולנדי המעופף (בריטניה 1951)
בימוי: אלברט לוין | משחק: אווה גרדנר, ג'יימס מייסון
מצד אחד המוח צועק שהכל מופרך ומצד שני הלב והגוף כולו נמשכים אל המסך. זוהי חווית הצפיה בסרט הפראי הזה. עלילתו מתארת את היחסים הנרקמים בין פנדורה שאינה מוכנה להתמסר לגבר אחד, לבין יורד ים חידתי שמעורר את סקרנותה. המבקרים של 1951 לא ידעו כיצד לקבל את הסרט אבל עכשיו, עם עותק חדש שמחזיר לחיים את הצבעים העזים שברא הצלם ג'ק קרדיף, עם רומנטיקה ופטאליות שמתגברים בטור הנדסי, עם הכריזמה המשונה של ג'יימס מייסון ועם אווה גרדנר שפשוט חורכת את המסך – התוצאה היא כמו צלילה לתוך חלום מסעיר ומהפנט. (123 דקות. אנגלית, תרגום לעברית)
פעימות לב (צרפת 1940)
בימוי: אנרי דקוין | משחק: דניאל דאריו, אנדרה לוגו
ארלט נענית למודעה בעיתון ומוצאת עצמה בבית ספר לכייסים. המטרה שלה היא להשיג קצת כסף ולהתחתן אבל לעוד כמה טיפוסים יש שאיפות רומנטית, וגם הם זקוקים לעזרתה של ארלט. דניאל דאריו ובעלה אנרי דקוין שבו לצרפת מהוליווד ויצרו את "פעימות לב" – קומדיה רומנטית מהנה מאד המזכירה את הסקרובול האמריקאיות עם תסריט שנון, תפניות זריזות והעדרה של רצינות (ב-1946 יעשו לו רימייק אמריקאי). הסרט יצא בפברואר 1940 ולא התקבל יפה בימים של מתיחות מלחמתית, אבל זכה למעמד של תרופה לדכאון מיד לאחר הכיבוש, והוא עשוי להועיל באופן דומה גם בימים אלו. (97 דקות. צרפתית, תרגום לעברית).
בושידו (יפן 1963)
בימוי: טדאשי אימאי | משחק: קינוסוקה נאקומורה, איג'ירו טונו
אחרי שארוסתו מנסה לשים קץ לחייה, נזכר פקיד צעיר בקורות משפחתו, כיצד דור אחר דור וויתר על חייו מתוך מחוייבות לקוד הסמוראים התובע נאמנות מוחלטת לאדון. שמונה האפיזודות שלפנינו הולכות בדרכים שונות אל קצה ההקרבה במסירות מלאה של גוף ונפש. הבימוי ההדוק כאגרוף עם צילום עז בשחור לבן והופעתו של קינוסוקה נאקומורה בתפקיד הראשי בכל האפיזודות, הופכים את התוצאה למבט ביקורתי ונטול סנטימנטים על מחיר ההקרבה מימי הסמוראים, דרך מלה"ע השניה ועד ליפן התאגידית. הקלאסיקה הזו, שזכתה בדב הזהב בפסטיבל ברלין 1963, שבה השנה למסגרת הרסטורציות של ברלין 2020, והיא ראויה ביותר לתשומת לבכם. (122 דקות. יפנית, תרגום לעברית).
הרביעייה (גרמניה 1938)
בימוי: קארל פרוילך | משחק: אינגריד ברגמן, סבין פטרס
ברלין, 1938. ארבע חברות מסיימות את האקדמיה ומחליטות לפתוח סטודיו לעיצוב. מריאנה, שדחתה את חיזורי הפרופסור שלה, להוטה שהעסק יצליח, אך אינה שמה לב כי חברותיה פוזלות לעבר איזור הנוחות שלהן. הבמאי קארל פרוילך היה קולנוען מצליח, וגם חבר המפלגה הנאצית וחלק ממנגנון התעמולה שלה. בסרט שלפנינו הוא עוסק – די בשמרנות – במקומה של האישה. האטרקציה האמיתית היא אינגריד ברגמן שהיתה בת 23 כשכיכבה כאן, אחרי הצלחתה במולדתה שוודיה. ובכן, ארבע שנים מאוחר יותר היא כבר תככב בסרט הגדול באמת של המלחמה – "קזבלנקה". (96 דקות. גרמנית, תרגום לעברית).
דודסוורת (ארה"ב 1936)
בימוי: וויליאם וויילר | משחק: וולטר יוסטון, רות צ'טרטון
סם דודסוורת מוכר את אימפריית הרכב שלו ויחד עם אשתו פראן יוצא לירח דבש שני. לאורך הדרך מתחדדים הבדלי הגישות בינהם: סם מבקש לחוות את שיאי התרבות של אירופה ואילו פראן מנסה להוכיח כי היא עדיין צעירה ומושכת. מחזר אחד יותר מדי כבר מוביל את השניים לגירושין. זוהי בעצם מלודרמה מוקדמת שמתבוננת במבט מפוכח בהתפרקות נישואין ובחששות בני הזוג משינוי השגרה ומהזקנה. וויילר מעצב זאת בשורה של מעמדים דרמטיים, מוביל את שחקניו להופעה מרוככת, והתוצאה היא פנינה שנשכחה מעט אך היא רלוונטית ובעיקר מרגשת גם היום. (101 דקות. אנגלית, תרגום לעברית).
חייו ומותו של קולנל בלימפ (בריטניה 1943)
בימוי: מייקל פאוול, אמריק פרסבורגר | משחק: רוג'ר לייבסיי, אנטון וולברוק, דברה קר
ב-1902 מסתבך קצין אנגלי בעימות בברלין ויוצא לדו קרבות חרבות מול יריב גרמני. היריבים הופכים לידידים, כל אחד מהם מתקדם בצבאו, והשניים עתידים להפגש שוב לאחר מלחמת העולם הראשונה ובשיאה של השניה. למרות שהצילומים נערכו ב-1942, כלומר בשיא המלחמה, טרח צ'רצ'יל בעצמו לחבל בסרט, כך שרק ב-1980 הוצגה גרסתו המלאה. זוהי יצירת מופת – לא פחות – כתובה, מצולמת, משוחקת ומבויימת בשילוב של וירטואוזיות וצניעות ולוכדת באופן מדויק את המהות הבריטית על הקשיחות והתום שבה. באמצע המלחמה היה חשוב לפאוול ופרסבורגר להציע מסר מפוייס ואנושי ונדמה שאין מתאים ממנו גם לימים סוערים אלו. אל תחמיצו! (163 דקות. אנגלית, תרגום לעברית).
עיניים עצומות לרווחה (ארה"ב 1999)
בימוי: סטנלי קובריק | משחק: טום קרוז, ניקול קידמן
בני הזוג וויליאם ואליס הארפורד שבים לביתם אחרי מסיבה שבה פילרטטו לא מעט. הקנאה מובילה לריב ושולחת את וויליאם לאודיסאה לילית שתאתגר את חושיו ומצפונו. "הבמאי שידע ליצור עולמות חדשים, החליט שהגבול האחרון שלו יהיה חדר השינה" חידדה היטב ג'נט מסלין בניו-יורק טיימס והוסיפה "זהו סרט רציני להחריד על תשוקה... בקיץ של בדיחות גסות". שבוע קודם לכן יצא "אמריקן פאי". עשרים שנה מאוחר יותר, די ברור מי ניצח. ממרחק הזמן ברור עוד יותר כי קובריק, שהלך לעולמו מיד בסוף עריכת הסרט, השאיר אחריו מצבה נאה: מלוטשת, אירונית ומערערת. ספק אם יעשו שוב סרט כמו זה. (159 דקות. אנגלית, תרגום לעברית).
קזבלנקה (ארה”ב 1942)
בימוי: מייקל קורטיז | משחק: המפרי בוגרט, אינגריד ברגמן
קזבלנקה, 1941. ריק הוא בעליו הציני של בית קפה מצליח בו מבלים כולם: קציני משטר וישי, בכירים נאצים, פליטים ומבריחים. כאשר מגיעה אל העיר אהובתו לשעבר של ריק – עכשיו זוגתו של בכיר ברזיסנטס הנמצא על נתיב הבריחה - ריק נאלץ לבחור: ללכת עם המצפון או הלב? בסיוע הכריזמה המוחצת של בוגרט, עם אינגריד ברגמן בהופעה תמה, בזכות תסריט שמתרגם את הדילמות האנושיות למעמדים דרמטיים ורומנטיים ועם הבימוי הקורקטי של מייקל קורטיז, "קזבלנקה" היה לאחד מסרטי המפתח במלה"ע השניה, יצירת מופת שאף פעם אי אפשר להסיר ממנה את העיניים. (102 דקות. אנגלית, תרגום לעברית).
הקבינט של ד"ר קליגרי (גרמניה 1920)
בימוי: רוברט וינה | משחק: ורנר קראוס, קונרד פייט
100 שנה חלפו מאז הוקרן לראשונה "הקבינט של ד"ר קליגרי" וקשה להפריז בחשיבותו. את עלילתו, העוסקת בשרשרת רציחות המתרחשות בעיירה קטנה לאחר הופעתו של מהפנט מסתורי, אפשר להבין גם כאלגוריה פוליטית. אך גדולתו והשפעתו נעוצים בעיצוב האמנותי המרהיב. רוברט וינה וצוותו תרגמו את האקספרסיוניזם שצמח באמנות האירופית לכדי עיצוב פרוע ושובר מוסכמות עם תפאורה דיאגונלית וקומפוזיציות גותיות ההופכות כל פריים לתמונה מאיימת ומושכת גם יחד. ההשפעה של "קליגרי" החלה עם צאתו ונמשכת עד היום – לא ניתן לדמיין את הפילם נואר, את מותחני הפשע ואפילו את סרטי המד"ב ללא הסרט הזה. (75 דקות. אילם, כותרות בגרמנית, תרגום לעברית).
דונה פלור נשואה לשניים (ברזיל 1976)
בימוי: ברונו בארטו | משחק: סוניה בראגה, ג'וזה וילקר
במהלך הקרנבל בברזיל נופל ואדיניו לרגליה של אחת המפזזות ומת. מכאן אנו שבים אל נישואיו אל דונה פלור, הזוגיות מלאת התשוקה וגם אל בגידותיו, פזרנותו והתמכרותו להימורים. חרף כל אלו, כאשר נישאת דונה פלור בשנית לרוקח מבוגר ומשעמם, גופה מתגעגע למגע הבעל הראשון. ע"פ הרומן מאת ז'ורז'ו אמאדו, יצר ברונו בארטו את העיבוד שלפנינו: דרמה סקסית, פורצת דרך לזמנה, שבמרכזה הופעה כובשת של סוניה בראגה וז'וזה וילקר. תפקיד לא פחות חשוב משחק שיר הנושא הממכר "O Que Sera" שכתב שיקו בוארקי ומוכר לכל ישראלי בזכות הגרסה של מתי כספי (הו מה יהיה). (105 דקות. פורטוגזית, תרגום לעברית).
נס במילאנו (איטליה 1950)
בימוי: ויטוריו דה סיקה | משחק: פרנצ'סקו גוליסנו, פאולו סטופה
לולוטה, קשישה חביבה, מוצאת תינוק חמוד בגן הירק שליד בקתתה. טוטו מתבגר ועם מות אמו המאמצת מצטרף לשאר תושבי המעברה ויוצא עמם למאבק נגד פרנסי מילאנו, החומדים את אדמות העניים שיושבות על מאגרי נפט. אחת הפנינים הגדולות בתולדות הקולנוע, היא אלגוריה המעלה סיפור פנטסטי כדי למחות כנגד התנאים הסוציו-אקונומיים באיטליה אחרי מלה"ע השניה. דה-סיקה, מאבות הנאו-ריאליזם, פנה כאן לגישה פנטסטית לחלוטין, שעוררה ביקורת טהרנית. אבל "נס במילאנו" שרד זאת וגם את שיני הזמן. זהו עדיין סרט נפלא, מצחיק, חם ורלוונטי שמזכיר גם בימים אלו את כוחה של סולידריות ואחווה. (100 דקות. איטלקית תרגום לעברית)
עשה את הדבר הנכון (ארה"ב 1989)
בימוי: ספייק לי | משחק: ספייק לי, דני איילו, ג'ון טורטורו
עלילת סירטו השלישי של ספייק לי מתרחשת סביב פיצריה איטלקית המהווה שמורה לבנה וארכאית בלב ליבה של שכונה שחורה. המתח הבין-גזעי מקבל תפנית אלימה ביום החם ביותר של השנה. לפני שנה חגגו בברוקלין ארט-אקדמי 30 שנה לסרט עם הרסטורציה החדשה שלפנינו, ואירועי השבועות האחרונים מלמדים שמעט מאד השתנה. נכון, המוסיקה השחורה כבשה את מרכז הבמה, אובמה נבחר, אבל הגזענות נמשכת והמאבק בה עדיין תובע הכרעות קשות בין מלקולם אקס למרטין לותר קינג. ספייק לי עסק בכל השאלות האלו, אך הוא ארז אותן בתוך סרט אדיר, מהנה וכובש. זוהי קלאסיקה שנותרה רעננה ורלוונטית גם היום. אל תחמיצו. (120 דקות. אנגלית, תרגום לעברית).
שכחו אותי בבית (ארה"ב 1991)
בימוי: כריס קולומבוס | משחק: מקולי קאלקין, ג'ו פשי, דניאל שטרן
הסיפור הוא פשוט, משפחה נוסעת לחופשת חג המולד ולא שמה לב שאחד מהילדים נשאר מאחור בבית הגדול. בעל פני המלאך מתגלה כילד רב תושייה כשצמד שודדים מאיים לפרוץ לביתו. אז מי ינצח במשחק הזה של חתול ועכבר? התשובה הזו ידועה לכולנו, אך הקסם של קומדיית הקאלט שלפנינו גורם לצופים לחזור אליה דור אחרי דור, הרבה בזכות הכריזמה המחשמלת של מקולי קאלקין, שהתגלה בסרט. עכשיו 30 שנה אחרי, כן הילד הוא כבר לא ילד, "שכחו אותי בבית" זוכה לעותק משוחזר וכולכם מוזמנים להצטרף להרפתקה. (89 דקות. אנגלית, תרגום לעברית).
בלדה לחייל (ברה"מ 1959)
בימוי: גריגורי צ'וקראיי | משחק: משחק: ולדימיר איבשוב, ז'אנה פרוחורנקו
דרך כפרית מאובקת ובראשה אשה לבושת שחורים. זוהי אם שכולה המצפה לשובו של בנה מן המלחמה. כך נפתח "בלדה לחייל", ומכאן הוא מחזיר אותנו אל סיפורו של הבן, חייל צעיר שזכה לחזור בשיא המלחמה מן החזית כדי לפגוש לרגע חטוף את אמו. סביב המסע הביתה הזה יוצר צ'וקראיי דיוקן של ברה"מ בזמן המלחמה – דיוקן אמיתי, טבול ברגשי אהבה לאם, למולדת ולאהובה. צ'וקראיי, בסיוע עבודת מצלמה מפוארת, נע כאן בין סגנונות קולנועיים שונים: אקספרסיוניזם, מונטאז' וריאליזם סוציאליסטי והתוצאה מצליחה לענג את העין והלב גם יחד. (88 דקות. רוסית, תרגום לעברית ולאנגלית).
חמסין (ישראל 1982)
בימוי: דני וקסמן | הפקה: יעקב ליפשין | משחק: שלמה תרשיש, יאסין שוואף, חמדה לוי, רות גלר
מושבה ותיקה בגליל. גדליה הוא בעל משק העובד כתף אל כתף עם חאלד, הפועל שלו. שמועה על כוונת הממשלה להפקיע אדמות ערביות מעוררת הקצנה באיזור, אך זה אינו משפיע על המתח האירוטי בין חאלד לבין חווה, אחותו של גדליה. גם לאחר 4 עשורים, סרטו השני של דני וקסמן עדיין רלוונטי ואפקטיבי. השימוש של דוד גורפינקל באור, המשחק המשכנע של צוות השחקנים – שלמה תרשיש ז"ל בהופעתו הטובה ביותר, ויכולתו של וקסמן לנווט את נקודת המבט של צופיו יוצרים דרמה קולנועית מורכבת ורגישה שראויה בצדק למעמדה הקלאסי. (78 דקות. עברית).
שחור (ישראל 1995)
בימוי: שמואל הספרי | משחק: גילה אלמגור, רונית אלקבץ, עמוס לביא, יעקוב כהן, חנה אזולאי הספרי
סרטה של חנה אזולאי-הספרי עוסק בהתמודדות של רחל, צברית בת 13, בשדים האופפים את חיי משפחתה שעלתה ממרוקו, בישראל של שנות השבעים. כשפים ("שחורים") הם הפתרון לכל בעיה בחיי היומיום של המשפחה ובליבו של הסיפור מסתתר חטא כבד המעיב על חייה של הגיבורה ורודף אותה מימי ילדותה אל ההווה . סיפורה החצי דמיוני של חנה אזולאי-הספרי, עוסק בצורה אמיצה בשאלות של זהות והשלמה עצמית. הסרט ניסח מחדש את שיח הזהויות בחברה הישראלית באמצעים קולנועיים פנטסטיים ומורכבים ופרץ דרך לקולנוע הרב תרבותי בישראל. "שחור" זכה ב 6 פרסי אופיר 1994, הוקרן בעשרות פסטיבלי קולנוע בינלאומיים וזכה בפרסים לבימוי לתסריט ולסרט.
הסרט צולם לפני 25 שנה בפילם, וההקרנה הערב היא לאחר תהליך רסטורציה מורכב והמרה לעותק דיגיטלי משובח. זו הזדמנות נדירה לצפות בסרט בפורמט 4k על מסך גדול.
(100 דקות. עברית ומרוקאית, תרגום לעברית)
להזמנות ומועדי הקרנות- באתר או בטלפון: *9377
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה