נאום החתונה
Le discours
סרטו של לורן טיראר
A film by Laurent
Tirard
הבחירה הרשמית פסטיבל קאן 2020
אתם
מוזמנים לחתונת השנה! הכירו את אדריאן, רווק טרי בן 35, שתקשורת אף פעם לא הייתה
הצד החזק שלו. אבל הלילה הכול עומד להשתנות. או שאולי בעצם לא... אחותו עומדת
להתחתן, הוא מנסה להחזיר לחיקו את האקסית שלו שבסך הכול רצתה "הפסקה",
הארוחה המשפחתית שהוא נקלע אליה היא סיוט בלתי נגמר, ואם כל זה לא מספיק, גיסו
לעתיד מבקש ממנו שיכין נאום "קצרצר" ליום החתונה. מה כבר יכול להשתבש?
במקרה של אדריאן – הכול.
הסרט הוא עיבוד לקולנוע שעשה הבמאי לורן טיראר לספרו של הסופר הצרפתי
פאבריס קארו, "הנאום".
הטריילר של הסרט מתורגם
https://www.youtube.com/watch?v=c3DFBV62dic
היוצרים
בימוי: לורן טיראר Laurent Tirarad
תסריט: לורן טיראר על פי הנובלה של פאבריס קארו FABCARO
צילום: עמנואל סויר
עריכה: ולרי דסין
עיצוב: ארנו רות
עיצוב בגדים: מריה רמדן לוי
מוסיקה: מתייה למבוליי
הפקה: אוליבה לגאש
משתתפים
אדריאן: בנג'מן לברן – שחקן הקומדי פרנסז Benjamain Lavernhe
סוניה: שרה ג'יראדו Sara Giradeau
לודו: קיאן קוהינדי KYAN khojandi
סופי: ג'וליה פיאטון Julia Piaton
האבא: פרנסואה מורל Francois Morel
האמא: גוליאן לונדה Guulane Londez
צרפת 2020 , 88 דקות, צרפתית תרגום לעברית ואנגלית
הפצה בישראל קולנוע חדש. החל מן ה 2 בדצמבר בסינמטק תל אביב וברחבי הארץ.
לורן טיראר על העיבוד
זה היה אתגר גדול לעבד את הספר, הספר נע בין הומור אבסורדי, מלנכוליה, היפר ראליזם ופיוט. אבל הקושי העיקרי היה להעביר למסך
את כל הכאוס המתרחש במוחו של אדריאן. וזה הצריך ממני להוציא מתוך קופסת הכלים את כל האמצעים הקולנועיים שיכולתי
למצוא כדי לספר סיפור. פלשבקים, קטעי הומור, ניסיון להבין מצב פסיכולוגי, שבירת הסיפור, קריינות רקע, דמות ראשית השוברת את הקיר הרביעי ופונה אל הקהל, שינויי תפאורה מיידיים, בקיצור יצירה שהיא טור דה פורס.
אבל כל אלה באים לשרת מצב שהוא מאד אנושי ומאד אוניברסלי. כיון שמי מאיתנו לא חש את הצורך לברוח לעיתים אל תוך המחשבות
הפנימיות, לעומק הנפש שלנו במהלך ארוחה משפחתית. מי מאיתנו לא מצא את עצמו מתבקש על ידי בן או בת זוג לעשות "הפסקה" במהלך מערכת יחסים ושלח הודעות בטרוף כדי להגיע להשלמה ופיוס? ומי מאתנו לא חש התקף חרדה רק בעקבות המחשבה שיצטרך לשאת נאום כל
שהוא?
אני רוצה להאמין שזה קרה כמעט לכל אחד וזה דרך אגב קהל היעד שלנו! כל אחד
ראיון משותף עם לורן טיראר ופאב-קארו (שמו הספרותי של הסופר פבריס קארו)
ש: האם הכרתם אחד את השני לפני הצילומים
ל.ט : לפני כמה שנים קראתי את הספר זאי זאי זאי זאי , ובעזרת הקסם של הרשת החברתית הצלחתי להגיע אל פאב-קארו ולומר לו שאני מעריץ גדול. ידעתי שהוא גר ליד מונפלייה. יום אחד כשהייתי באזור הזמנתי
אותו לקפה. הזכויות לזאי זאי זאי זאי כבר נרכשו ובכל מקרה לא היה לי כל מושג איך לעבד את זה. אבל אמרתי לעצמי שאין לי ספק שיום אחד נעבוד אחד עם השני והיום הזה
הגיע בדיוק שישה חודשים לאחר הפגישה ההיא. פאב לא אמר לי שהוא כותב נובלה, היא יצאה וקראתי וצללתי עמוק לתוך הטון של הדברים ידעתי שאפשר לעשות
מזה סרט וצלצלתי אליו ואמרתי לו שאני רוצה לעשות את זה.
פאב: אמרתי לו שזה בלתי אפשרי שזה לא יעבוד על המסך, הכל מתרחש בתוך ראשו של אדריאן ומעל לכל הכל סובב סביב ארוחה אחת.
ל.ט: הוא אמר לי "נו באמת זה לא מדבר לכל אחד ועל שום דבר" ואני אמרתי לו מה פתאום למעשה זה מדבר על הכל!
מה הלהיב אותך בפרויקט?
ל.ט: הרבה זמן חיפשתי לעשות בפעם השניה את הסרט הראשון שלי, סרט שבו אני אוכל להחזיר את המונה לאפס. שאני אוכל לנסות דברים, לקחת סיכונים, בתקציב הגיוני. לא שובר קופות כמו אסטריקס ואובליקס, אלוהים שמור על בריטניה. חוץ מזה המפיקים שעבדתי איתם בעבר
היו די חלוקים בעניין הזה.
פאב: מעולם לא סיפרת לי על זה אולי כדי לא לחרפן אותי. (צוחק)
ל.ט: לא ציפיתי שזה יהיה כל כך קשה, זה לא שונה מסרטי הראשון, סיפור חיי, כולם שיבחו אותי שהוא כל כך מקורי ולחצו עלי לעשות עוד סרט כזה בדיוק. עד שנמצא המפיק שאהב את התסריט וסייע בידי לעשות את הסרט.
פאב: דברנו באופן קבוע על העיבוד, למרות שהחלטנו כבר מן ההתחלה שאני
חייב לשחרר, לתת לתינוק שלי ללכת בעצמו ולא רק שסמכתי לגמרי על לורן טיראר, אני לא אוהב לבקר שוב ביצירה שלי ואוהב את הרעיון שמישהו אחר יטפל ביצירה בדרך מקורית ויצירתית
משלו. בהתחלה היה לי מוזר אבל כשקראתי את התסריט הבנתי את החיבורים שהוא עשה בין התמונות, התרשמתי שהוא מצליח להביא את הדימויים שלי בצורה ברורה יותר שתגיע לקהל רחב יותר. למשל בספר במסיבת התחפושות
סוניה לבושה בתחפושת של זמרת של להקה שרק אני הכרתי, לורן בחר להלביש אותה כמו הזמרת ברברה. וזה עובד טוב יותר. זיהיתי את הקול שלי בתסריט אבל אהבתי את השינויים, אפילו היתה סצינה אחת שגרמה לי לקנאה, הסצינה בה מופיעים מתרגמים של האו"ם וכל אחד מתרגם את מה שנאמר ליד שולחן המשפחה בשפה אחרת.
ל.ט: אבל זה מופיע בסיפור !!!!!!!!!!!
הרעיון מופיע בסיפור אני רק הגדלתי אותו.
פאב: כשראיתי כמה תמונות על המסך הרגשתי כאילו הם צמחו מתוך הראש שלי.
ל.ט: כשביימתי את מולייר, קראתי את כל כתבי מולייר כדי שאוכל לשקוע כולי בדמותו, כשביימתי את ניקולא הקטן, שקעתי במשך חודשים בקריאת כל סדרת
ספרי ניקולא. שהעולם של הסופרים יהפוך לטבע שני שלי. עשיתי אותו דבר עם פאב, קראתי את כל ספריו כדי שאוכל להזין את עצמי ברוחו ובכתיבה שלו שהיא
מן הסתם מאד קולנועית.
איך בחרת את השחקנים?
ל.ט: זה היה מאד לא פשוט כיון שאנשים רבים שקראו את הספר ובעיקר נשים חשבו
שאדריאן הוא מעצבן, ילדותי שמרוכז בעצמו ובעיקר צריך בעיטה בתחת.
פאב: מעניין כי הרבה אמרו לי את זה גם כן
ל.ט: אז הייתי צריך בכתיבה ובעיקר במציאת השחקן, למצוא את השחקן שיהיה מעצבן אבל שיעורר גלים רבים של אמפתיה. וגם צריך שחקן עם יכולת מדהימה לעבור ממצב למצב, מדיאלוג לפנייה ישירה למצלמה, הייתי צריך למצוא שחקן בשנות ה 30 שלו עם יכולות מגוונות מאד. אהבתי את התפקיד שבנג'מן לברן עשה בסרט של נקש וטולדנו סה לה וי, הלכתי לראות אותו בקומדי פרנסז. ובסדרת הטלוויזיה שלו, הראיון. והתברר לי שהוא האדם המתאים
לתפקיד. כל כך ברור שלא יכולתי לחשוב על הסרט בלעדיו. אז עשיתי משהו שבדרך כלל לא עושים, הלכתי לפגוש אותו עם תסריט לא גמור ואמרתי לעצמי אם הוא אוהב את זה
אני מחתים אותו מיד.
וככה הוא קיבל את התפקיד המופלא הזה
שאר השחקנים הסכימו תוך 24 שעות. פרנסואה מורל היה בחירה ברורה מאליה לתפקיד האב, לתפקיד האם בחרתי את גוליאן לונדה, היא אולי פחות מוכרת אבל הקהל מזהה את פניה מיד. היא ההגדרה של האמא האידיאלית, מעט מעצבנת אבל מלאה בחום, דאגה ואנושיות. לגבי שרה גיראדו, רציתי לעבוד איתה ממזמן, והגישה שלה הפתיעה אותי, בסצינה שהיא מודיעה לאדריאן שהיא רוצה הפסקה, חשבתי שהיא צריכה להיות חזקה ושרה הביאה קול אחר, היא היתה מהוססת כמעט מתנצלת וזה הוסיף מימד אחר לגמרי.
בסצינות הארוחה שבהן אדריאן פונה אל הקהל פתאום, לא רציתי להשתמש בקריינות, זה תמיד מעצבן ומלאכותי, אז עשינו ניסוי, שמנו בומים ליד כל אחד מהשחקנים, כך שהם יוכלו להמשיך לדבר והורדנו את הקול, וזה עבד מצוין והם נכנסו לזה מיד, הם פשוט הורידו את הקול שלהם כשאדריאן מדבר, והגבירו אותו כשהוא חוזר לשיחה, זה היה מדהים וכל כך טבעי, העבודה של טכנאי הקול היתה ממש קלה
פאב: זה מדהים שהכל נעשה בלייב.
ל.ט: לא עשינו מה שנקרא פריז פריימינג באמצעים טכניים, היה לי חשוב להדגיש שהם חיים ונושמים. צילמנו כל היום ולפעמים עשינו 18 טייקים. אני מלא הערכה לשחקנים. לא האמנתי שנוכל לעשות את זה אם כי
יש לי הערכה לטכנולגיה, זה אפשר לי למחוק כמה מצמוצי עיניים .
פאב: אני הגעתי לסט ביום שצילמו את הנאום של אדריאן כשעליו לעושות ג'גלינג. בנג'מן עשה את זה 15 פעמים ואני מוכרח להודות שבכל פעם הוא עשה את זה מושלם. עם שינוים קלים הוא ממש שחקן וירטואוזי
לסיום על מה הסרט נאום החתונה?
פאב: בספר שלי רציתי לדבר קודם כל על שברון לב. לגבי מערכת היחסים של אדריאן עם המשפחה שלו לקחתי הרבה ממערכת היחסים שלי
עם המשפחה שלי. אמא שלי זיהתה את עצמה כל כך בספר שהייתי חייב לומר לה שוב ושוב שזו
דמות דמיונית. אין לה מתלה למגבות בצורה של אבר מין גברי במטבח, אבל אני מכיר מישהו אחר שיש לו. אחותי לא הביאה לי אנציקלופדיות כמתנה, אבל אמא שלי קנתה לי קומיקס של לאקי לוק והמשיכה לעשות את זה גם שנה
לפני שהייתי בן 30. למעשה חשבתי שכתבתי על דברים מאד אינטימיים ואז הבנתי שאלה דברים
אוניברסליים. לכולנו יש מערכות יחסים מורכבות עם בני המשפחה שלנו ואנחנו עושים
לעיתים כל מיני פעולות בנאליות במקום פשוט לומר אני אוהב אותכם!.
לא ציפיתי שהסרט של לורן ירגש אותי כל כך, זה היה הימור, זו אמנם קומדיה מטורפת, אבל כזו שתיגע בהמון אנשים, הרבה מעבר לקהל הקוראים שלי, אני מרגיש שממש עשיתי בסדר ששחררתי
את התינוק שלי.
ל.ט: נאום החתונה הוא סרט על... עלי (צוחק) תשאל את הקרובים שלי איך אני מתנהג בארוחות משפחתיות, אני שקוע בעולם שלי והראש שלי מלא במחשבות. אני שמח שטיפלנו בנושא של שברון לב שבעולם הקולנוע מטופל מעט מן
הזווית של הגברים. נאום החתונה הוא סרט שמדבר על מערכת היחסים שלנו עם אחרים כלומר על
החיים, לא ככה?
על היוצרים והשחקנים
לורן טיראר
טיראר הוא אורח קבוע בישראל, הוא ביקר כאן מספר פעמים להקרנת
סרטיו, מולייר, ניקולא הקטן ולהתאהב מעל לראש וגם ביקר כאן באופן פרטי עם רעייתו.
למד קולנוע בניו יורק, היה קורא תסריטים בחברת וורנר, בלוס אנג'לס, אחר כך כתב במגזין סטודיו.
הוא כתב לטלוויזיה וביים לראשונה בשנת 2004, חלק מתסריטיו כתב עם ידידיו גרגואר וינריון.
הוא ביים את שני הפרקים הראשונים בעונה השנייה של הסדרה 10 אחוז, את הפרק עם פבריס לוקיני ואת הפרק עם ורז'ני אפירה.
רבים מסרטיו הוצגו בארץ, בהם "סיפור חיי", "מולייר", "ניקולא הקטן", "להתאהב מעל הראש". "חופשתו של ניקולא הקטן" ו"שובו של הגיבור" הוצגו בפסטיבלים.
הוא עובד על קומדיה חדשה המתארת תחרות רכיבת אופניים בין שני מנזרי
נשים.
בנג'מן לברן
שחקן הקומדי פרנסז התיאטרון הלאומי הצרפתי
ב-2008 נכנס לקונסרבטוריון הלאומי הצרפתי. הופיע בכמה תפקידים קטנים ב 2012 הצטרף ללהקה היוקרתית ומופיע שם
באופן קבוע לצד קריירה מצליחה בקולנוע ובטלוויזיה.
הפריצה הגדולה שלו היתה בסרט "נפלאות החושים" לצידה של וירז'ני אפירה, שהצליח מאד בארץ.
הופיע כבנו של חוקר הימים ז'אק איב קוסטו בסרט על חייו.
זכה להצלחה גדולה בתפקיד החתן בסרט של טולדנו ונקש "סה לה וי", בסרטו של הוגו ג'לין "אהבה ממבט שני" וכן כיכב בסדרת הטלוויזיה הראיון.
בקרוב יראה בסרטו של וס אנדרסון "הכרוניקה הצרפתית", בסרט "הטבח הצרפתי" ובתפקיד דרמטי בסרטו של איבן אטאל "עניינים אנושיים". היה מועמד שלוש פעמים לסזאר ולפרס התיאטרון הצרפתי.
שרה גי'ראדו
דור שני לשחקנים בצרפת, בתם של השחקן ברטרן ג'יארדו והשחקנית אני דופרה שתיזכר לעד כאישה באדום עם השמלה המתנפנפת
בגרסה הצרפתית המקורית של הסרט.
שרה מופיעה עתה אצלנו בטלוויזיה בסדרה "הסוכנות" כסוכנת המוצבת באיראן, סדרת הריגול הצרפתית המוקרנת בהוט.
היא זכתה בפרס המולייר לתיאטרון ובפרס הסזאר לקולנוע, לשחקנית משנה.
הופיעה במספר סרטים ובקרוב נוכל לראות אותה בדרמת המתח "המתרגמים".
קיאן קוהנדי
ממוצא אירני, קומיקאי, כותב ומוסיקאי, הופיע בסדרות טלוויזיה אותן כתב, במופעי סטנדאפ, ובמספר סרטים, עבד עם אלבר דופונטל בשני סרטיו האחרונים "להתראות שם למעלה" ובקרוב ב"שלום ולא להתראות".
ג'ולי הפיאטון
מוכרת לישראלים מן הלהיט "למה זה מגיע לי" שם שיחקה את האחות הנישאת לבחור היהודי,
ומן הסדרה בנטפליקס, שעונתה השלישית עלתה עכשיו "עסק משפחתי" שם היא משחקת את האחות לבית חזן, המשפחה היהודית שמגדלת חשיש. הופיעה בסרטים רבים שמרביתם הוצגו בארץ.
גם היא דור שני לקולנוע הצרפתי, אמה היא השחקנית והבמאית שרלוט דה טורקהיים.
מומלץ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה