חמש תערוכות חדשות במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
מירי סגל: מיריאז' / יהודה פורבוכראי: ג'וּנָם (חיים שלי)
24.2.18 – 2.6.18
הפתיחה: מוצ"ש
- 24 בפברואר 2018
-בשעה 20:00
מירי סגל: מיריאז'
אוצרת: איה לוריא
תערוכת יחיד מקיפה למירי סגל, מהאמניות
המוערכות והמקוריות הפועלות בארץ, מתפרשת על פני עשרים שנות עבודה. סגל, מעמידה
גוף עבודות מרגש וחכם בניו-מדיה, וידיאו, אור ותצלומים
מטופלים. לאחר
שהשלימה את לימודי הדוקטורט במתמטיקה באוניברסיטה העברית, זנחה סגל את התחום לטובת
לימודי אמנות.
יצירותיה
הוצגו בעשרות תערוכות, במוזיאונים מובילים בארץ ובעולם. בשנים
האחרונות היא מכהנת כראש התוכנית ללימודי המשך במדרשה לאמנות ומלמדת באקדמיה
לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים. לצד עבודות מוקדמות ומוכרות,
שהושאלו מאוספים מוזיאליים ופרטיים, התערוכה כוללת עבודות חדשות –
ובראשן פרויקט וידיאו שאפתני וניסיוני: רוחות רעוֹת: תרגילים
בפילוסופיה קונטיננטלית- סגל
משתמשת במניפולציות חושיות, תעתועים פיזיקליים, משחקי מילים וחוויה
טכנולוגית מפתה, ליצירת עבודות שמשלבות בין פואטיקה לביקורת כלכלית-תרבותית-פוליטית
עכשווית. במרכז
התערוכה,
לצד השתוקקות מתמדת לבלתי מושג המתגלם בנוכחותם של רוחות רפאים,
עולה המורכבות האתית של מציאות מנוכרת ומאוימת בעידן האינטרנט, הרשתות
החברתיות, ההדמיות
הווירטואליות והבינה המלאכותית.
יהודה פּוֹרבּוּכראי: ג'וּנָם
(חיים
שלי)
אוצר: אורי דרומר
תערוכת היחיד של יהודה פּוֹרבּוּכראי (נ' 1949), המוצגת
בחלל הגדול במוזיאון הרצליה, מתמקדת בסדרות שיצר מאמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 ועד
היום. פורבוכראי
נולד בפרס,
גדל
בנס ציונה ועבר ללמוד אמנות במכון אבני (1973-1977), ולחיות בדרום תל-אביב. בשנות
השמונים עבר לחיות בניו-יורק ולאחר חזרתו לארץ ב-1986, הציג
בעשרות תערוכות בארץ ובעולם. ציוריו כוללים חומרים, צבעים וצורות מגוונים, הכרוכים
אלו באלו-אמנות דקורטיבית עממית, דימויים מתולדות האמנות האירופית והאמריקאית, עיצוב
ודימויים של מגזינים וכרזות קולנוע, אורנמנטליות של איורים בכתבי-יד
פרסיים ודגמי טקסטיל פרסי. פורבוכראי
מתבדל מסביבתו כמהגר נצחי, תוך התנגדות ל״ישראליזציה״
ולנוסחאות התרבותיות האידיאולוגיות המאחידות המאפיינות
אותה. ציוריו
מציעים זהות ישראלית חדשה מגוונת ורווית מתח. מול
המסרים התרבותיים הצפויים והמקובלים, הוא מציג
דימויים של התחנה המרכזית בתל-אביב, הישנה והחדשה: מרחב
של אחרות צבעוני, אפל, זול ומפתה, בו מתרכזים אנשי השוליים של
הישראליות. תחנת מעבר רעשנית שיש בה בליל של ריחות וקולות, עדות
ולאומים, צומת מפגש לישראלי ולמהגר. התחנה המרכזית חושפת את פניה
של ישראל האמיתית ,מבעד למעטה כור ההיתוך ומציעה פתח לתת-מודע
של האחר הישראלי. פורבוכראי מישיר מבט אוהב, מתגעגע
ומזדהה אל השוליים הדחוקים, אל העליבות והחסד, אל העממי, החם
והמוכר, אך
גם אל האקזוטי והזר.
שי אזולאי: דירה
בַּתחתונים
אוצרת: טלי בן-נון
בתחילת העשור השלישי לחייו מצא שי אזולאי את אלוהים. מאז
חל מפנה מהותי ועקרוני בציור שלו: בצבע, בשפה ובדרך שבה הוא מצייר, כמו
גם בעמדה ביחס לפעולת הציור ולתוכן . המאבק הפנימי בין החילוני לדתי
מתקיים בו עד היום, מזין את היצירה והכרחי לה. עבור
אזולאי, פעולת
הציור היא פעולה רוחנית לכל דבר, כמו לימוד תורה וחלל
הסטודיו הוא כישיבה, שבין כתליה האמן מחליף תפקידים, לובש
זהויות, כותב
סיפורים ומְשלים, אורג מציאות חלומית ועל-זמנית, קושר
בין הדמיוני לביוגרפי, בין העבר להווה, בין ההווה לעתיד הבלתי ידוע. הציור
שלו מגשר בין העולמות: הדתי והחילוני, הרוחני והגשמי, העליון
והתחתון.
התערוכה "דירה
בתחתונים" נחלקת
לשני עולמות –
עליונים
ותחתונים –
שההבדל
המהותי ביניהם הוא נקודת המבט של האמן על הציור ועל העולם.
עדה עובדיה: חולות ראשל"צ
אוצרת: איה לוריא
תערוכת היחיד של עדה עובדיה, מכנסת גוף עבודות מהשנים
האחרונות, מצוירות באקריליק על נייר. שם
התערוכה שולח אל חולות ראשל"צ כמשל - מרחב פרברי מבוסס, ותיק
ומרכזי, מוגן
ומהוגן,
המצפין בתוכו פוטנציאל קטלני. במבט ראשון, הציורים של עובדיה מזמינים
אותנו לצאת איתה למסע קסום בארץ בלתי נודעת, אל מרחב של פלאות, יופי
ובדיון המתאפיין בצבעוניות חזקה, בקווים ברורים, במרקמים עשירים ובפיתויי
ממתקים וקינוחי מרציפן. אך אל תתנו לכל אלו להתל בכם. כמו
בכל אגדת ילדים עשויה היטב, עובדיה שולחת אותנו בפועל להביט במראה. העודפות
המתוקה נתקעת בגרון, חונקת כמו סוכריות פֶּז בלוע מתקן הפלסטיק שמופיע
ברבות מן העבודות. יכולתה של עובדיה לתאר בחיות ישירה ונטולת פניות,
מצבים פיזיים של לחץ וכאב (ליקוק קוצים, אדם מתבשל על כיריים, צביטות) מחדדת
את הדיסוננס בתמונת המציאות שהיא מציגה. פינת הטלוויזיה בסלון הבית, הגינה
שבחוץ, שולחן
מעוטר בקישוטי מסיבת יום הולדת – בכל אלה מכסה הבנאליה והטריוויאליות היומיומית, המוכרת
והבטוחה לכאורה,
על
התרחשות אפלה שמבעבעת חומציות מאכלת.
גבריאל כהן: מסביב לעולם ב-92 ימים
אוצרת: איה לוריא
מחוות זיכרון לצייר הייחודי גבריאל כהן (1933-2017), חתן
פרס ירושלים לציור ופיסול, שנפטר במאי 2017, בגיל 84. כהן, צייר
אוטודידקט,
היה
בין האמנים החידתיים ושובי הלב שפעלו בארץ משנות השבעים ואילך. בקרב
הציבור הרחב נותר שמו עלום למדי וחייו התנהלו באזורי הדמדומים
של השוליים החברתיים, אך במקביל, עבודתו זכתה להתייחסות אוהדת
בספרות המקצועית, קיבלה הכרה מאנשי מקצוע כמופת לציור "נאיבי", הוצגה
בתערוכות במוזיאונים ובגלריות בארץ ובעולם ונרכשה לאוספים ציבוריים
ופרטיים. התערוכה "מסביב
לעולם ב-92 ימים", נקראת
ע"ש הציור המרכזי המוצג בה: טריפטיכון בהשאלת מוזיאון ישראל, ירושלים ובו
תיאור פנורמי פנטסטי של תבל ומלואה. עוד בתערוכה, קבוצת
ציורים ייחודית על זכוכית מאמצע שנות השמונים, המוצגת לקהל לראשונה.
להורדת דימויים וטקסטים -
