/המרכז הגדול מסוגו בישראל למדע אזרחי יוצא לדרך במוזיאון הטבע בתל אביב .מאת שרית יוכפז

 

    צילום שרית יוכפז

המרכז הגדול מסוגו בישראל למדע אזרחי
יוצא לדרך במוזיאון הטבע בתל אביב

המרכז הישראלי למדע אזרחי במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אונ' תל אביב, פועל לשילוב הציבור בניטור ותיעוד חקר המגוון הביולוגי והסביבה לטובת המדע ושמירת הטבע בישראל

במסגרת הכנס השנתי הראשון של מדע אזרחי בישראל, שיתקיים ב-20 בפברואר 2025, תושק רשמית גם פעילות עם מיזמי מדע אזרחי קיימים, ויוצגו האתר והכלים שהוקמו לקליטת דיווחים מהציבור ולאיסוף נתונים עבור מחקר מדעי

כיוזמה משותפת עם קרן קימת לישראל והחברה להגנת הטבע, המרכז יעניק תמיכה טכנולוגית ומדעית במיזמים קיימים, יפתח רשת ארצית לשיתוף ידע וליצירת מאגרי נתונים, שיהוו תשתית מתקדמת למחקר ולעשייה, ויפעל לקידום המדע ושמירת הטבע בישראל

אתר המרכז הישראלי למדע אזרחי:
https://citizen-science.smnh.tau.ac.il/

מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב ישיק בחודש פברואר את המרכז הישראלי למדע אזרחי, יוזמה שמטרתה לשלב את הציבור הרחב במחקר מדעי ובשימור המגוון הביולוגי בישראל. המרכז החדש, בשיתוף קק"ל והחברה להגנת הטבע, שם במוקד את המדע האזרחי - מחקר מדעי המתבצע על ידי מדענים ושאינם מדענים כאחד - בכל שלבי התהליך המדעי, מתוך מטרה להפוך את הציבור הישראלי לחלק בלתי נפרד ממחקרי המגוון הביולוגי והסביבה ולעודד אותו לקחת חלק פעיל בתיעוד ואיסוף הנתונים.

בכנס שנתי ראשון בנושא מדע אזרחי, שיתקיים במוזיאון ביום חמישי, 20 בפברואר 2025, המרכז יושק רשמית. המרכז נועד להעניק תמיכה טכנולוגית ומדעית במיזמים קיימים באמצעות פיתוח רשת ארצית לשיתוף ידע וליצירת מאגרי נתונים, שיהוו תשתית מתקדמת למחקר ולעשייה. המרכז יפעל לפיתוח מאגר מידע לאומי, שיתבסס על מערכת נתונים בסטנדרטים בינלאומיים, שישמש חוקרים, מוסדות ומנהלי שטחים, וכן להנגשת תוצאות המחקרים לציבור, לקובעי מדיניות ולגופים מקצועיים.

ההשתתפות במדע אזרחי מיועדת לכולם ועל פי רוב אינה מצריכה ידע קודם או מאמץ מיוחד. הדרך הנפוצה ביותר היא צילום ודיווח תצפיות באמצעות אפליקציות ייעודיות במיזמים ייעודיים (כמו דיווח על נמלת האש או ספירת הציפורים הגדולה), או באמצעות דיווח על תצפיות אקראיות במיני חי וצומח. הדיווחים מהציבור נעשים באפליקציות בין-לאומיות כמו iNaturalist, המהווה פלטפורמה מרכזית לצילום וזיהוי צמחים ובעלי חיים; eBird, המתמקדת באיסוף תצפיות ציפורים; ו-BioCollect, המאפשרת איסוף נתונים במגוון רחב של פרוטוקולים. נתונים מאפליקציות אלו יהפכו לחלק ממאגר הנתונים הלאומי של ישראל וייעשה בהם שימוש למחקר כבסיס לקבלת החלטות בניהול מגוון ביולוגי וסביבה.

המרכז למדע אזרחי יעודד מעורבות ציבורית ובחירת מיזמים להשתתפות מתוך רשת מיזמים ענפה. הבחירה במיזמים תהיה על בסיס עניין, מיקום גיאוגרפי ופרמטרים נוספים.

יו"ר מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, פרופ' תמר דיין: "מדע אזרחי – שיתוף הציבור בעשייה המדעית – הוא גישה חדשה במדע התופסת תאוצה עצומה בעולם. היא משלבת את המדע והקהילה, תוך הבנה של התרומה הפוטנציאלית של הציבור, כפרטים וכקהילות, לייצור ידע ותובנות מדעיים, ובה בעת את חשיבות המדע לציבור הרחב. השילוב הזה מתאפשר היום תודות להתפתחויות טכנולוגיות מתקדמות, ובכלל זה בינה מלאכותית, המאפשרות, מצד אחד, דיווח ישיר ואמין למאגרי מידע משותפים, ומצד שני, כלי ניתוח של נתוני עתק המאפשרים ניתוח מדעי של הנתונים המתקבלים מן הציבור הרחב. מדובר במהפכה הן ביכולת לעשות מדע והן בתפישה של תפקיד המדע בחברה, במיוחד בכל הנוגע למחקר וניטור הטבע והסביבה. המרכז הישראלי למדע אזרחי במוזיאון הוקם כדי ליזום ולתמוך במיזמי מדע אזרחי, ועל ידי כך לקדם את הטמעת הגישה הזאת במדע ובחברה".

מנכ"ל מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אלון ספן: "מוזיאוני טבע בעולם מובילים כיום את תחום המדע האזרחי, הן בשל המומחיות המדעית של אוצרי המוזיאון והן בשל הקשר הייחודי והבלתי אמצעי של מוזיאוני טבע עם הקהל הרחב. זהו תפקיד חברתי, לצד מדעי, על מנת לקדם שמירת טבע. המרכז הישראלי למדע אזרחי במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט יאפשר לציבור בישראל – פעילים, תלמידים, אנשי אקדמיה וחובבי טבע – להצטרף למאמץ לשימור הסביבה והטבע בישראל. הפלטפורמה שהוקמה במוזיאון תאפשר שיתוף ציבור ויצירת שינוי אמיתי שישפיע על הדורות הבאים".

המדען הראשי של קק"ל, ד"ר דורון מרקל: "מדע אזרחי הוא תחום מדעי המתפתח כיום במהירות בעולם כולו, וגם בישראל. סוג כזה של פעילות מדעית חשוב משלושה כיוונים: העצמת הקשר של הציבור לשטחים הפתוחים שסביבו והבנת היכולת להשפיע על גורלם של שטחים אלו; חיזוק פרקטיקות של ניהול שטחים פתוחים המבוסס על ידע; ובמקרים רבים, סגירת מעגל בתהליך המחקר המדעי באמצעות מתן מענה לשאלות שדורשות איסוף נרחב של נתונים. קק"ל, כחברה הפועלת לטובת הציבור בישראל, וכזו המנהלת שטחים פתוחים בעבורו, שמחה לתמוך ולהוביל את קידום המדע האזרחי בישראל".

מנכ"ל החברה להגנת הטבע, דן אלון: "בשנים האחרונות הובילה החברה להגנת הטבע, עם שותפים שונים, מיזמי מדע אזרחי וחיברה בין אזרחים למדענים בסוגיות הנוגעות לשמירת טבע ולהגנה על המגוון הביולוגי והשטחים הפתוחים. שיתוף הפעולה הזה אפשר תרומה למדע ולשמירת הטבע בישראל, ומשתתפים רבים דיווחו על צבאים, חזירי בר, סלמנדרות, כלניות, ציפורים, פרפרים, קיפודים, גחליליות, חולדות, נמלי אש, עטלפים וכו'. אנו שמחים להצטרף ולקחת חלק במרכז הישראלי למדע אזרחי שמוקם בימים אלו, שימשיך לספק נתונים מדעיים עבור שמירת הטבע בישראל".

מנהל המרכז הישראלי למדע אזרחי במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, ד״ר תומר גויטע: "מדע אזרחי מאפשר לכולנו לקחת חלק פעיל בשימור המגוון הביולוגי בישראל. שיתוף הציבור בתהליכי מחקר כמו איסוף וניתוח נתונים, לא רק מעשיר את הידע המדעי, אלא גם מחזק את תחושת השייכות של אנשים לטבע שסביבם. המרכז נועד להפוך את המדע האזרחי לנגיש ומעשי, ולהשתמש בו ליצירת פתרונות סביבתיים חדשניים, המבוססים על מעורבות רחבה ואמיתית של הקהילה".

הכנס השנתי הראשון לרגל השקת המרכז הישראלי למדע אזרחי במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט יתקיים ביום חמישי, 20 בפברואר 2025, מהשעה 9:00 ועד 16:30. הכנס יכלול הרצאות אורח של פרופ' דרור בורשטיין ופרופ' מוקי חקלאי, פאנל בנושא קידום מדע אזרחי בישראל, מושבים בנושא השקת תשתיות המרכז הישראלי למדע אזרחי, מדע אזרחי בפעולה ושולחנות עגולים. ההשתתפות ללא תשלום אך בהרשמה מראש בקישור: https://tevamuseum.activetrail.biz/RSVP_iccs

למידע נוסף – אתר המרכז הישראלי למדע אזרחי >>

https://citizen-science.smnh.tau.ac.il/

יום האישה הבינלאומי במוזאון ארץ ישראל תל אביב. ציין את יום האישה הבין-לאומי ביום חמישי 6.3.2025 ביום זה המוזיאון יפתח את שעריו לנשים ללא תשלום, ויקיים מפגשים עם אמניות .מאת: שרית יוכפז

 

 

יום האישה הבין-לאומי במוז"א

 

מוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל תל אביב,

יציין את יום האישה הבין-לאומי ביום חמישי 6.3.2025

 

ביום זה המוזיאון יפתח את שעריו לנשים ללא תשלום,

.

אוסף באדיבות בוקי בועז
ויקיים מפגשים עם אמניות ושיחי גלריה בארבע תערוכות של נשים אמניות.

 

התערוכות המשתתפות כוללות את:

 

תערוכה חדשה - "מרחק שחור" של אמנית הפיסול טסי כהן-פפר (מפגש עם האמנית)

 

"מזכרות קדושות" של הצלמת הפלסטינית כרימה עבוד

 

"פיזיס", עבודת וידאו של האמניות מירב הימן ואילת כרמי (מפגש עם האמניות)

 

"My Life in Flowers" של האמנית הרב-תחומית מירית וינשטוק

 

שיחי הגלריה יתקיימו ללא תשלום בהרשמה מראש, יציעו הצצה מעמיקה לעולמן האמנותי של היוצרות ולתהליכי העבודה שלהן.

 

בנוסף, במסגרת אירועי יום האישה, תעניק חנות המוזיאון הנחה מיוחדת של 10% לנשים על כל הפריטים בחנות במהלך סוף השבוע, מיום חמישי ועד שבת (6 עד 8 במרץ).

 

פרטים נוספים והרשמה לשיחי הגלריה באתר המוזיאון: www.eretzmuseum.org.il

מוז"א - מוזיאון ארץ-ישראל תל אביב // רח׳ חיים לבנון 2, רמת אביב

עמוד פייסבוק: https://www.facebook.com/eretzmuseum/

עמוד אינסטגרם: https://www.instagram.com/eretzisraelmuseum/

 

"מרחק שחור" של אמנית הפיסול טסי כהן-פפר (פתיחה: 4.3.2025).

אוצרת: רז סמירה.

מוז"א גאה להציג תערוכת יחיד מוזיאלית גדולה לאמנית הרב־תחומית טסי כהן פפר. התערוכה "מרחק שחור" תציג את עבודותיה האחרונות: פסלים רישומיים, סדרות של סולמות ומגדלים, אובייקטים סימביוטיים שעברו מטמורפוזה. מקצתם צומחים מהקרקע, אחרים תלויים כמו נטיפים מהתקרה וחלקם היברידיים ומשלבים בין הישענות על קיר להנחה על הקרקע. העבודות, פרי דמיונה העשיר של כהן-פפר, נולדו מאהבתה הגדולה לבעלי חיים, לתנועה ולחיים. היא מקיימת דיאלוג עם תולדות האמנות - הסוריאליזם, הדאדא והארטה פוברה (אמנות ענייה) האיטלקית כשהיא משתמשת בחומרים "דלים" ויומיומיים. בעבודותיה ניכרות פעולות הרקמה והתפירה הידנית־אינטואיטיבית. כמו כן ניכר שימוש בפרווה, עור, שיער סינתטי, חרוזים ובדים שונים. האובייקטים, בעלי חופש דמיון, הומור ועושר חזותי, ספוגים בחכמה ובינה, משתלבים ברכות למופע אצילי, על אף השימוש ברדי־מייד. בדימוייה, השחור אינו קודר, הוא מכיל קורטוב של שובבות, שמחת חיים וקישוטיות ונפרם לעיתים מקווקוי התפרים הלבנים שמבצבצים החוצה לנקודות של אור.

כהן פפר רוקמת את עבודותיה באמצעות מגוון רחב של חומרים יומיומיים וסוגי טקסטיל שעוברים טרנספורמציה קונספטואלית. בפסליה הדוממים היא יוצרת תחושה של תנועה ומצמיחה חיבורים אסתטיים מפתיעים, שמובילים את המתבונן לעולמות מעוררי מחשבה ודמיון. בחזרתה לעבודת הרקמה והתפירה, היא שוזרת אלמנטים קישוטיים כאקט תרפויטי, שבו עבודת הכפיים העמלנית מהדהדת עבודת נשים עתיקת יומין.

 

"מזכרות קדושות" של הצלמת הפלסטינית כרימה עבוד.

אוצר: גיא רז

תערוכה מוזיאלית ראשונה בישראל של הצלמת כרימה עבוד (1893-1940) - הצלמת הפלסטינית החשובה ביותר שפעלה בארץ בראשית המאה ה־20. תערוכת צילום שמציגה את עבודתה של צלמת ייחודית שתיעדה את נופי הארץ ומקומות המקודשים לנצרות, לצד חיי היומיום של החברה הערבית-נוצרית בארץ. כרימה עבוד נולדה בבית לחם למשפחה משכילה ממוצא לבנוני. היא למדה בבית ספר לבנות בעיר העתיקה בירושלים ומאוחר יותר באוניברסיטה בביירות. ב־1930 נישאה לסוחר לבנוני, בנם סמיר נולד שנה לאחר מכן. עבוד נפטרה בגיל 47 ונקברה בבית לחם. לאחר שקיבלה מאביה, שהיה כומר פרוטסטנטי, מצלמה ליום הולדתה ה־17, התנסתה בצילום, כנראה בעזרת צלמים שתיעדו את כנסיות בית לחם וצלמים שפעלו בעיר העתיקה בירושלים. על תצלומיה מופיעה החותמת: MISS KARIMEH ABBOUD, PHOTOGRAPHER NAZARETH. בשונה מצלמות אחרות בתקופת המנדט הבריטי, שפעלו בעיקר בסטודיו, עבוד צילמה צילומי חוץ בתאורה טבעית ("צלמת שמש מקומית" הייתה כותרת מודעה שפרסמה אותה בעיתון החיפאי "אל־כרמל" ב־1924). עבוד תיעדה בעיקר מקומות קדושים לנצרות, לצד חיי היומיום של ערביי הארץ. בעשורים האחרונים הוצגו תצלומיה בתערוכות בירדן, בביירות ובישראל, וזו התערוכה המקיפה הראשונה שלה בארץ.

צלמת פורצת דרך שתיעדה את חיי היומיום של ערביי הארץ בתחילת המאה ה-20. התערוכה מאפשרת לנו להכיר נקודת מבט ייחודית וחשובה על התקופה, דרך עיניה של "עדה מקומית" שהייתה חלוצה ומובילה בתחומה.

 

"פיזיס" - עבודת וידאו משותפת של האמניות מירב הימן ואילת כרמי

אוצרת: גליה בר אור

התערוכה "פיזיס", המוצגת בסדנת מנפח הזכוכית במרכז אדם ועמלו, היא  וידאו-ארט מותאם חלל, יצירה משותפת של האמנית מירב הימן והמעצבת אילת כרמי. היצירה הפיוטית מציגה שתי דמויות של מדעניות־אמניות, העוטות מגזרות נייר מצוירות של צמחים וחרקים וחוקרות את הטבע סביבן. גופן מתמזג עם הסביבה עד להפיכתן ממתבוננות לנצפות. את העבודה מלווה פסקול מקורי שבו שתי פואמות מאת רוברט פרוסט וג'ויס קילמר בקולה של האמנית אתי בן זקן, בשיתוף אנסמבל מודאליוס והמלחין יובל שי אל. היצירה מוקדשת למריה סיבילה מריאן, מדענית, אנטומולוגית ומאיירת טבע פורצת דרך מהמאה ה־17, וכן לרות קופל וברכה אביגד, מאיירות טבע ובוטניקה מקומיות. העבודה צולמה בגן הבוטני ובמוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב.

 

"My Life in Flowers" של האמנית הרב-תחומית מירית וינשטוק

אוצר: מרטין קיפר

תערוכת יחיד מוזיאלית ראשונה בישראל של המעצבת והאמנית הרב־תחומית מירית וינשטוק, שחיה ויוצרת ביפן. התערוכה מציגה עבודות חדשות שנוצרו בשנים האחרונות, במהלכן העמיקה ויינשטוק בלימוד דומנויות קראפט יפניות מסורתיות. וינשטוק משלבת בעבודתה את כישוריה כמעצבת אופנה ותכשיטים עם התמחותה במלאכת האיקבנה – אמנות סידור הפרחים היפנית המסורתית, אותה היא לומדת בטוקיו באגודת "איקנובו", המוסד העתיק והמכובד ביותר לאיקבנה ביפן, שנוסד במאה השישית לספירה בקיוטו. התערוכה מזמינה את המבקרים בה לחוות פרחים דרך נקודת מבט ייחודית המשלבת אסתטיקה יפנית עם רגישות אמנותית עכשווית. יצירות מרהיבות התלויות בחלל, המשלבות צמחייה חיה ומיובשת לצד פרחים שעברו תהליך חניטה בזהב ובנחושת, מוצגות בפעם הראשונה. לצד אלה מוצגים כלי פורצלן עדינים, שעוצבו בהשראת הטבע. היצירות משקפות חקירה אמנותית של הקשר האוניברסלי בין האדם לפרח ולטבע, תוך שילוב בין מסורת עתיקה ובין יצירה עכשווית. התערוכה יוצרת קסם מינימליסטי, עדין ומיוחד המשלב אסתטיקה וצמחייה מקומיות עם צמחייה מיפן. בתערוכה מציגה וינשטוק גוף עבודות חדש בהשראת הטבע, והמסע האישי והאמנותי שלה ביפן בשש השנים האחרונות, בהן התמסרה ללימודי מלאכות יפניות מסורתיות, במיוחד לאיקבנה - סידור פרחים יפני מסורתי. "ככל שהעמקתי את התרגול ברזי האיקבנה, בהצגת יופיו הייחודי של פרח בודד, בכיפוף ענף בהשראת תנועת הרוח, הבנתי עד כמה חיי הפרטיים שזורים בפרחים ובטבע. בתערוכה My Life in Flowers אני מבטאת את רגשותיי האינטימיים דרך פיסול בפרחים, בענפים, בעלים ובמים, בשילוב עם מילים חשופות", כך וינשטוק.

    קרדיט צילום: Yoshiyuki Sano (מירית וינשטוק), קונסטנטין סאווידס / באדיבות אוסף בוקי בועז (כרימה עבוד), מתוך עבודות הוידאו: פיזיס, 2020 מוזיקה: יובל שי אל (פיזיס), דניאל חנוך (טסי כהן-פפר)

יום האישה הבינלאומי במוזאון ארץ ישראל תל אביב.  ציין את יום האישה הבין-לאומי ביום חמישי 6.3.2025     ביום זה המוזיאון יפתח את שעריו לנשים ללא תשלום,  ויקיים מפגשים עם אמניות  .מאת: שרית יוכפז  

תערוכה חדשה במוזיאון ארצות המקרא ירושלים אותיות פורחות באוויר מאת: שרית יוכפז

תערוכה חדשה במוזיאון ארצות המקרא ירושלים

אותיות פורחות באוויר

 

יצירות אמנות ייחודיות מוסיפות רובד חדש ומסקרן לעולם המשמעויות העשיר של האותיות העבריות.

האלפבית העברי מורכב מ-22 אותיות אשר במסורת המיסטית היהודית הן אבני הבנייה של הבריאה עצמה.

יצירותיהם של האמנים סֶרגֵיי בּוּנקוֹב וטֶנוֹ פֶּנְט סוֹסטֶר, בשיתוף האמן הדיגיטלי מקסים בונקוב, מזמינות אותנו למסע אל מהותן הרוחנית של אותיות האלף-בית. 

 

האמנים סרגיי בונקוב וטנו פנט סוסטר, יצרו 22 תחריטים ייחודיים, שבמרכז כל אחד מהם עומדת אות מהאלף-בית העברי. לכל אות הם העניקו רבדים שונים של משמעות, תוך שימוש במגוון גדול של סמלים ותיאורים השואבים השראה מן הסימנים הקדומים של כתב האלפביתי הכנעני ומהספרות המיסטית היהודית. היצירות הייחודיות כוללות גם מוטיבים אישיים מעולמם הפנימי של האמנים שעלו לישראל מברית המועצות לשעבר, אשר מוסיפים ליצירות רובד מרגש ומיוחד.

 

התחריטים הדו-ממדיים מתעוררים לחיים באמצעות טכנולוגיית מציאות רבודה (AR) שיצר אמן הדיגיטל מקסים בונקוב בשיתוף פעולה עם האמנים. הטכנולוגיה  יוצרת חיבורים בין העבודות ומזמינה את המבקרים לחוות את היצירות בצורה אינטראקטיבית.

 

המבקרים בתערוכה יוכלו לצפות בתחריטים באמצעות אפליקציית Artivive, ולחזות באותיות "פורחות" במרחב הדיגיטלי, באמצעות טכנולוגיית המציאות רבודה (AR) היוצרת דיאלוג מרתק בין מסורת לחדשנות.

בכתב האלפביתי הכנעני אשר הופיע לראשונה בשנת 1800 לפנה"ס לערך, ציין כל אחד מסימני הכתב את הצליל הראשון במילה שנתנה לו את צורתו. מסימניו של כתב זה התפתחו גם האותיות בהן אנו משתמשים היום בעברית. סביב אותיות אלה התפתחו במיסטיקה היהודית פירושים רבים שייחסו לכל אות משמעויות שחרגו מעבר לתפקידן בתוך מערכת הכתב. כך לדוגמה, ספר יצירה, חיבור שמקורו כפי הנראה בשלהי העת העתיקה, מתאר כיצד ברא האל את העולם באמצעות עשר הספירות ועשרים ושתיים אותיות האלפבית העברי. גם במדרש אותיות דרבי עקיבא נרמז הקשר בין האותיות לבין בריאת העולם, כאשר כל אות ואות ניצבה בפני האל וביקשה שממנה תתחיל הבריאה.

 

שם התערוכה 'אותיות פורחות באוויר' שואב השראה מהסיפור על מותו של רבי חנינא בן תרדיון שהועלה על המוקד בידי הרומאים כשהוא עטוף בספר תורה עשוי גוויל. בעוד האש מכלה את גופו, שאלו אותו תלמידיו: "רבי, מה אתה רואה?" על כך השיב רבי חנינא: "גווילין נשרפין ואותיות פורחות באוויר" (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה). בעוד שהגוויל עליו נכתב ספר התורה הוא חומר, האותיות הכתובות עליו הן מהויות רוחניות, ואותן ראה רבי חנינא פורחות מן הדף ועולות לשמים.

 

דרך תפיסת עולמם הייחודית של סוסטר ובונקוב, ובאמצעים טכנולוגיים ההולמים את רוח הזמן, התערוכה מזמינה אותנו לחוות את האותיות העבריות כשערים שנפתחים בין מרחבי החומר והרוח, האור והחושך, הדמיון והמציאות.

 

 

 

 

ד"ר ריסה לויט, מנכ"לית המוזיאון: "מוזיאון ארצות המקרא ירושלים מתרגש מההזדמנות להציג לציבור הרחב את התערוכה 'אותיות פורחות באוויר', המציגה תחריטים שעוסקים באותיות הכתב העברי והעושה שימוש חדשני בטכנולוגיית מציאות רבודה (AR). בתערוכת הקבע של המוזיאון יש גלריה המוקדשת לתולדות התפתחות הכתב, המציגה את הכתבים השונים ששימשו במזרח הקרוב הקדום ובהם כתב היתדות המסופוטמי, כתב ההיירוגליפים המצרי והכתבים האלפביתיים. האמנים סוסטר ובונקוב שאבו השראה מאותיות הכתב העברי ויצרו תחריטים מרתקים מלאים בפרטים, אשר קמים לתחייה באמצעות טכנולוגיה חדשנית."

 

גלינה פדורובנה, אוצרת התערוכה: "העבודה של האמנים סֶרגֵיי בּוּנקוֹב וטֶנוֹ פֶּנְט סוֹסטֶר, על התחריטים המוצגים בתערוכה נמשכה שש שנים ארוכות של יצירה מרתקת, אשר מתעוררת לחיים באמצעות טכנולוגיית מציאות רבודה ובשיתוף האמן הדיגיטלי מקסים בונקוב."

 

התערוכה "אותיות פורחות באוויר" תיפתח לקהל הרחב ב-28.2.25 במוזיאון ארצות המקרא ירושלים, רח' שמואל סטפן וייז 21. חניה  חופשית בסמוך. המוזיאון נגיש.

מוזיאון ארצות המקרא ירושלים פתוח 7 ימים בשבוע. שעות הביקור באתר המוזיאון:  https://www.blmj.org/

 

אודות מוזיאון ארצות המקרא ירושלים

 

מוזיאון ארצות המקרא ירושלים הוא מוסד תרבותי ייחודי המגשר בין ההיסטוריה העתיקה להבנה המודרנית. המוזיאון, שנוסד בשנת 1992, הוא מוזיאון ברמה עולמית המציג את אחד האוספים המשמעותיים ביותר בישראל של עתיקות מהמזרח הקרוב הקדום, מראשית הציביליזציה ועד לתקופה הנוצרית המוקדמת. באמצעות התצוגה הקבועה המקיפה והתערוכות המתחלפות הדינמיות, המוזיאון מחייה את התרבויות, האמונות והחיים היומיומיים של העמים שחיו בארצות המקרא. האוסף כולל אוצרות ארכיאולוגיים נדירים, ובהם לוחות כתב יתדות, חותמות עתיקות, כלי חרס ומטבעות המאירים את ההקשר ההיסטורי של הסיפור המקראי. מעבר לתפקידו כמוזיאון, המוסד משמש כמרכז חינוכי המציע תוכניות חדשניות המנגישות את ההיסטוריה העתיקה למבקרים בכל הגילים.  

"לא יום ולא לילה" סרטו של פנחס וויה מאת: שרית יוכפז

                                            https://youtu.be/y8NO5KhJQVk
 

"לא יום ולא לילה"

סרטו של פנחס וויה

תקציר

משפחה של חוזרים בתשובה ממוצא מזרחי, מנסה להתנתק מעברה ולהשתלב בקהילה החרדית האשכנזית. הבן רפאל הוא תלמיד מצטיין ועילוי, אך זה לא עוזר לו להתקבל לישיבה האשכנזית. אמו, אהובה, מנסה להפוך את רוע הגזירה בדרכי נועם. האב שמואל, שיפוצניק עם אמונה גדולה, מתקשה להשלים עם הפגיעה בבנו ובדרכו המחוספסת ,הוא מנסה להיאבק בהחלטה, התפתחות דרמטית ובלתי צפויה מטלטלת את בני המשפחה ואת סביבתם, ויורדת לשורשי אמונתם המשותפת. "לא יום ולא לילה" – על צדק ואמונת אמת שהופכת עולמות.

צוות היוצרים

בימוי: פנחס וויה

תסריט: פנחס וויה אהרון ישראל

צילום: זיו ברקוביץ

עריכה:אילה בנגד, חיים טבקמן

מוזיקה:קרני פורסטל

הפקה:מרק ומיכאל רוזנבאום

שחקנים

אלי מנשה

מעיין עמרני

שמואל ווילוז'ני

אדם חתוכה

מיה כהן

דורית לב ארי

יעל פיינשטיין

ישראל 2024 , 90 דקות

הסרט הופק בתמיכת :

קרן הקולנוע הישראלי, הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, משרד התרבות והספורט – מינהל התרבות, , המועצה

 הישראלית לקולנוע מועצת הפיס לתרבות ואומנות

הפצה טרנספקס , הפקות סרטים בע"מ.

החל מן ה 20 בפברואר בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ

דבר התסריטאים

החלטנו לשבת ולכתוב את לא יום ולא לילה היינו בנקודת השפל גדולה בחיינו האישים ובכלל. למפרע אני מבין שהסרט היה בשבילנו מסע תיראפוטי של העצמה, אז, לא התייחסו אליו ככזה, השתדלנו להיות ממוקדים "בתפוקה" שלנו. וזה לא הרגיש שאנחנו עושים מסע אישי אחורה בזמן, לילדות שלנו, בניסיון להבין מה הביא אותנו לנקודת ההווה הכה שפלה שבה היינו. מסוממים מחוסריי עבודה ואהבה ללא כל תוכנית באופק עם דימוי עצמי בגודל של נקודה זעירה.

לתדהמתנו הרבה לאחר מספר חודשים התבשרנו שהסרט מצא חן בעיניי המפיק מארק רוזנבאום והוא רוצה להגיש אותו לקרנות. ולאחר חצי שנה מורטת עצבים התבשרנו שהסרט שלנו קיבל מימון להפקה. קשה לתאר מה האירוע הזה חולל בנו. כמה מהזועמה של תפיסות העולם המיואשת והפסימית שלנו הוא המיס והשיל מאיתנו. מבחינתנו, הרבה לפניי הסרט עצמו, האירוע הזה שיש מקום שמתקף את החוויה שלנו ותומך ביצירה שלנו הוא עדיין לא נתפס בעיננו.

דבר הבמאי

למלאכת בימוי הסרט ניגשתי כמעט ללא ידע מעשי מוקדם. ביימתיי סרט קצר לתרגיל בבית הספר לקולנוע לפניי כשמונה עשרה שנה, ועוד סרט קצר שביימתי במהירות בהמלצתו של המפיק בתקווה שזה ישכנע את הקרן להשקיע בסרט - סרט אישי העוסק בסיפור אהבה של בחורי ישיבה שלא הצלחתי לסיים לערוך. אבל הקטעים ממנו כנראה שכנעו את הקרן והצלחנו להשיג תקציב מכובד במונחים של סרט ביכורים.

קשה לי לומר שהיה לי חזון אומנותי מנומק כשניגשתי לעשייה של הסרט. בעיקר הלכתי עם מנטרה שכזו בתוכי שהייתה - תאמין למה שאתה מרגיש גם אם אתה לא מבין מה אתה רוצה.

אם היה סגנון כללי של שפה קולנועית שהנחתה אותי זה היה סוג של ריאליזם - בעיקר בריטי ואירני , סרטים שאהרון ואני נהנו לנתח את הקסם שלהם, אפשר לומר שמבחינת הקצב של הסרט וסגנון הנרטיב הושפענו מאוד מזה.

בעיקר הרגשתי שאני מנסה לשחזר כל מיניי רגעים מהילדות שלי, מתוך האני הבוגר שלי, כדיי להבין את האנרגיה שהיה בי אז - אני זוכר לדוגמא שהילד מקריא את דרשת הבר מיצווה והוא שיחק ממש גרוע בעיני, היה בו חוסר ביטחון שלא התאים לדמות והטקסט שהוא קרא היה כל כך רחוק מהחומרים שהוא מכיר בחיים (אדם חתוכה שמשחק את רפאל גדל כחילוני למהדרין) וזה תיסכל אותי מאוד, היינו ביום צילום הגדול ביותר שלנו , היו איתנו כארבעים ניצבים, ואז מרוב לחץ פתאום הזיכרון חזר לי בבת אחת - אני עם דף הדרשה שלי, סוגיה הלכתית מפולפלת שלא באמת הבנתי עד תום, עומד מול האורחים ובתוכם הראש ישיבה הליטאי של אבי ואני יודע שאני פה כדיי להרשים אותו. כדיי להראות לו שאנחנו חוזרים בתשובה הרבה יותר מסוגלים ממה שהוא חושב בדרך כלל. שאנחנו שונים, אנחנו באמת מוצלחים. אנחנו יודעים לפלפל בתורה בניתוק רגשי בסגנון הישיבתי/ליטאי. ואבי מביט בי במבט שמתיל עליי את האחריות המלאה לכל התדמית המשפחתית לדורות - עם הרגע של הזכרון הזה ניגשתי לאדם והתחלתי לעבוד איתו לא על הביטחון שלו אלא על חוסר הביטחון שלו, סיגננתי את חוסר הבטיחון שלו כשחקן שאינו מכיר את העולם בו הוא פועל (ובנוסף זאת הפעם הראשונה שהוא משחק) וגייסתי אותה לנרטיב שאני מנסה לספר.

משתתפיי הסרט על העבודה והחוויה.

השחקן אלי מנשה

התפקיד של שמואל גבאי ריגש ומיגנט אותי מהשניה הראשונה בה קיבלתי את הטקסט לאודישן. היה בו משהו מאוד ברור ומעורר הזדהות כנה פשוט וישיר. כמו חיים מקבילים שמושכים אותך לצלול אליהם ולהעמיק לתוכם על מנת להצליח לספר באופן הכי מדוייק וספיציפי חוויה של אדם שמהגר בתוך ארצו ומולדתו ובתוך אמונתו והופך גם למהגר בתוך המשפחה אותה הקים כאשר השקט והכניעות הופכים למפלטו ונחלתו...הרגשתי מאוד קרוב לנשמה הזאת ורצון עז להתמסר אליה. ימי הצילום בחודש אוגוסט הלוהט כמו בישלו את כל הצוות המופלא שעבד על הסרט והוסיפו נופך של סיזיפיות שזיקק איזו אמת אומנותית מאוד רגישה ועדינה והיה עונג גדול להתמסר לעשייה הקולנועית כמו חלוצים שעולים על הקרקע וזורעים ברינה חלקת אדמה בתולית. כל שוט וכל טייק לוו בהקשבה וריכוז מהפנטים. רגעים שאתה יודע בתוכך כי הם נדירים. אין ספק שהעבודה על הסרט "לא יום ולא לילה" היא חוויה שאזכור כל חיי.

השחקנית מעיין עמרני

נפלה בחלקי הזכות לגלם את הדמות הכל כך עמוקה ומעניינת "אהובה" .

האתגר להרגיש ולחוות כל כך הרבה מבפנים וכלפי חוץ להישאר בשליטה (עד כמה שאפשר) אמא שרוצה לעשות הכל אבל הכל למען הילד שלה ולרגע לא להרגיש שונה מהחברה בה היא נמצאת. להיכנס לעולם החרדי המוכר אבל רחוק היה מרתק, מעניין ומלמד, תודה

הצלם זיו ברקוביץ

את הסרט צילמנו מתוך רעיון שנקודת מבט על הסיפור זה מה שיכול לקדם ויזואלית את הסיפור שמתחלק לשלושה חלקים, בכל חלק ישנו גיבור/ה אחרת והנקודת מבט נשמרת תמיד דרך מצלמה סטטית שכמעט לא זזה. התאורה רוצה להיות מאוד ריאלסטית אך גם לא מתחייבת לאור שכזה לפעמים ישנו פשוט אור שפוגע בשולחן או ברצפה מה שכן מאחד את זה הוא שהאור מגיע מלמעלה. הרעיון שלנו בצילום היה להיות קרוב למשפחה הזאת בעדשות קרובות וכך גם העומק ברקע שלהן מקבל משקל.

הצילומים ארכו 12 יום לסרט שרצה אמנם יותר אך בדרכו הצנועה של הבמאי והסיפור גם מספר ימים זה סיפק אותנו ואתגר אותנו, תוך כדי הצילומים הרבה מהחוויה שדימיינו נהייתה יותר מוחשית יותר קרובה משהו בסיפור בשבילי לפחות נהיה יותר עוצמתי מהתסריט אני חושב שזה בעיקר המשחק והבימוי שצפיתי בו מהצד.

הסופרת והמשוררת חביבה פדיה על הסרט

הסרט מציף בעדינות פואטית יוצאת דופן בשילוב נדיר של ריאליזם מדוייק של חיי הבית ותלמוד התורה וגיחות קומיות אל הפרהסיה ואל האליגוריה --- את שאלת המזרחים בחברה החרדית:

שחורי העור השקופים שבתוך ה"שחורים". הוא נותן קול למצוקה יוצאת דופן שלהם וההדרה פנימה מתועדת בו באופן פורץ דרך

על היוצר והשחקנים הראשיים

פנחס וויאה – במאי

פנחס גדל בקהילה חרדית, בן לחוזרים בתשובה ממוצא צרפתי. הבכור למשפחה גדולה, בגיל הנעורים החליט לחזור בשאלה וחיפש את דרכו . בעידודה של סבתו היהודייה הצרפתייה ער לפריז, וגילה את עולם האמנות. החל לצייר , ועבד על התסריט . זהו סרטו הראשון. היה שותף ויזם סרט דוקומנטרי על מייסד טלגראס.

אלי מנשה

יליד ירושלים, בן 47. למד בסטודיו למשחק של ניסן נתיב. נמנה בשמונה השנים האחרונות על להקת השחקנים של תיאטרון גשר . בקולנוע השתתף בסרט "שרקייה", בטלוויזיה השתתף בסדרה "נורמלי".

בקרוב תעלה סדרה חדשה "פנתר כפול" בה הוא מופיע בתפקיד בולט, הסדרה תצא בתחילה כסרט קולנוע.

מעיין עמרני

בוגרת בית צבי, למדה משחק מול מצלמה אצל רותי דייכס. הופיע מספר עונות בתיאטרון בית לסין. משתתפת בסדרה החדשה של בת ן סבג. יזמנה ומשתתפת בסרט דוקומנטרי על אביה, השחקן האגדי גבי עמרני.

זהו סרטה הראשון.

שמואל וילוז'ני

מבכירי שחקני התיאטרון בארץ ואחד ממובילי הדרך בעולם הסטנדאפ הישראלי. שיחק במרבית התיאטראות בתפקידם בולטים רבים. תפקידו כטרופלדינו במחזה "משרתם של שני אדונים", בבימוי עמרי ניצן הוצג מאות פעמים. הופיע בסרטים וסדרות רבים. בשנת 2022 זכה בפרס אופיר על תפקידו בסרט הדרך לאילת.

בשנת 1994 יצא הסרט הדוקומנטרי "אבא'לה בוא ללונה פארק", סרטה של ניצה גונן המתעד את מסע השורשים שעשה עם אביו ניצול השואה, לפולין.

מומלץ סרט מרגש .