סרט: משנות את הכללים
סרטו של נסים שיקאוי
Perirs Mains
A film by Nessim Chikhaoui
מלון פאלאס היוקרתי בפריס. אווה , צעירה, מחפשת משרה ומתקבלת לעבוד כחדרנית. היא פוגשת את הבנות האחרות, כולם כבר שנים רבות מנקות אחרי אורחי המלון. בין צחוק, דמע , עבודה קשה והתחושה כי הן שקופות, הנשים מגלות כי כוחן יחדיו גדול מכל אחת לבד. הן מחליטות להפגין מחוץ למלון לכבוד ותנאים בדיוק בשבוע בו חל שבוע האופנה. אך כשהן מרגישות כי מתעלמים מהן הם מחליטות לערוך שבוע אופנה אלטרנטיבי משלהן.
צוות יוצרים
בימוי נסים שיקאוי
תסריט: נסים שיקאווי, הן פייר
הפקה : אליס לבאדי , מתייה טארוט
צילום: ז'או מרק פברה
שחקנים /שחקניות
סימון: קורין מסירו
אוהל וסי שארל אלפרד
סאפיטו: מארי שונה קונדה
ויולט סלימטה קאמטה
איסטה מימונה גויה
צרפת 2024 ,87 דקות צרפתית תרגום לעברית
הפצה בישראל רד קייפ בעם
החל מן ה 12 ביוני בסינמטק תל אביב ברשת מובילנד ובכל רחבי הארץ
https://www.youtube.com/watch?v=68TGtEfnqTA
זהו סרטו השני נסים שיקאוי כבמאי, הוא תסריטי שהיה שותף לכתיבת ארבעה מחמשת חלקי הלהיט הצרפתי הענק על משפחת לה טוש, שהביא מיליוני צרפתים לבתי הקולנוע.
הסרט יצא בצרפת ב 1 במאי , שבצרפת עדיין נחגג כחג הפועלים.
מתוך שיחה עם הבמאי
ש:איך צמח הרעיון לסרט הזה העוסק בחדרניות בית מלון?
ת: המפיקה אליס לבאדי גילתה עניין רב בתנועת ה"קלייס", תנועה של חדרניות בתי מלון ספרדיות שהפגינה נגד מלונות יוקרה ב2017. וגם במחאת החדרניות במלון איביז בטניול בפריז שלאחר שביתה שנמשכה 22 חודשים הצליחו לשכנע את חברת אקור לערוך שינוים רבים בתנאי ההעסקה שלהן. מה שהוביל גם למחאה של עובדי המשק במלון פארק הייט , שלאחר שביתה של 87 ימים הובילה לשינוי בהסכמי העבודה.
היא אהבה את הטון בסרט העלילתי הראשון שלי, שעסק בעולם ההוראה ונעשה מזיכרונותיי בתחום הזה כמחנך. היא הציע ה לי לעשות סרט על הנושא, אני מכיר את הנשים הללו, הן מרגשות אותי, הדודות שלי כשהגיעו לצרפת מתוניסיה עסקו במקצוע הזה, כמו גם חברות של אמא שלי. אמא שלי לא היתה חדרנית אבל עבדת כעוזרת בית. אלה האנשים והנשים שגורמים לי לרצות לעשות סרטים, זה היה מקור ההשראה שלי וכן עשרות ראיונות שערכתי עם הנשים הללו ומהן הרכבתי את הסיפור של הסרט. הסרט הוא מחוה לכל החדרניות ועובודת משק הבית.
ש: מדוע בחרת במקום הזה ולא במלון טיפוסי ?
ת: מבחינה חברתית היה לי חשוב לבחור מקום שעלותו חדר ליום יכולה להגיע לסכום הגבוה פי עשר מן המשכורת החודשית של הנשים הללו. ומן הבחינה הקולנועית הניגוד בין החיים של העובודות הללו והזוהר של חדרי מלון פאר הזה יוצרים ניגודיות מזהירה. אחת הנשים שפגשתי ררה בעיירה קטנה ליד רימס והיא מגיעה מדי בוקר לעבוד במלון 4 כוכבים הממוקם בשכונת יוקרה בפריז. היא הסבירה לי שהנסיעות מעייפות אותה מאד אבל האפשרות להסתובב בשכונות האלה שהיא לעולם לא ביקרה בהן או תגור בהן, מסייעות בידה לשכוח את המקום בו היא גרה. מצאתי את נקודת המבט הזו מאד מרגשת ומאד אנושית
וזה גם מה ששכנע אותי למקם את הסרט בעולם של יוקרה ומנעמים.
ש: הנשים הללו למרות הקשיים שלהן הן מלאות חיים, וכוח עמידה
ת: לא רצתי לפול למלכודת של מסכנות. הסרט לא צריך להיות ולא יהיה מדכא. להפך רצתי שהוא יהיה מלא אור. במהלך התחקיר אותו עשיתי עם שובתים ושובתות שונות וראשי האיגודים מה שבלט הוא הדברים שנאמרו לי על יד כולם "מה שהחזיק אותנו בכל תהליך המאבק היה שצחקנו, שרנו ורקדנו. כשיש קור כלבים וגשם בלתי פוסק ואתה מדוכא יש פיתוי גדול לוותר אבל אם אתה שר עם החברים שלך או מבשל איתם ויש חיים, זה מעניק לך את הכח להמשיך". רציתי להעביר את השמחה הזו בתהליך של המאבק. הבנתי שניתן לומר הרבה דברים גם באמצעות הומור וצחוק
יותר מזה התנועה והשביתה הזו קיבלה חשיפה גדולה יותר בתקשורת וברשתות בגלל ההומור והשמחה שהשובתים הקרינו, הרבה יותר מאשר בהפגנות ושביתות "רגילות"
נעזרנו ברשל קאקה שעמדה בראש הארגון לפני שהיא הפכה חברת פרלמנט והעזרה שלה היתה רבה גם עם נשים אחרות מן הארגונים השונים והן סייעו בידי ובידי השותפה שלי לכתיבה בכל התהליך, הם קשרו אותנו עם חדרניות וחלקן איתנו סיפורים רבים על העולם הזה. התרגשתי מאד מן התגובה של רשל לאחר שהראיתי לה את הסרט היא לא הצליחה להאמין שהצלחנו לצור כל כך הרבה סצינות ורגעים אנושים ודומים למה שקורה בחיים
זהו סרט של אנסמבל, היה לי חשוב לספר את הסיפור הזה דרך אנסמבל של דמויות, כל אחת מהן חשובה לסיפור, חשובה לפאלס המלון בו הן עובדות וחשובה אחד לשנייה
אני אדם מחויב, אני פועל מתוך חשיבה פוליטית אבל אני לא הולך הרבה להפגנות ולא מפרסם ציוצים כועסים מדי יום. המחויבות שלי היא להעביר את המסרים דרך הסרטים.
במקור רצתי ללהק חדרניות אמיתיות זה נראה לי הדבר הנכון והכי אותנטי וגם הכי מכבד אותן. אבל זה התגלה כמסובך. היה צריך אנשים עם ניסיון משחק אבל התעקשתי שהנשים שהובילו את המאבק יהיו בסרט והן מופיעות בו, חלק בתפקידי משנה חלק מופיעות בתצוגת האופנה. אז ביחד עם המלהקת חיפשנו את השחקניות המתאימות לתפקידים הגדולים יותר.
הפגשנו את כל השחקניות ביחד ומיד הן החלו לדבר ולתקשר וראיתי שזה עובד.
ש:אלו סרטים השפיעו עליכם במהלך הכתיבה
ת: הרקע של הלן השותפה שלי לכתיבה ושלי הוא מאד שונה מבחינה קולנועית. הרקע שלה הוא קולנוע צרפתי של יוצרים כותבים וסגנונות שונים שלי אין כל מושג בהם. אני גדלתי על הקומדיות של פייר רישאר ועל סרטים אמריקאיים משנות ה90 והאלפיים. לכן אנחנו עובדים כל כך טוב ביחד . אבל בכנות לא היו סרטים רבים שהיו מקור השראה. ראיתי כמה סרטי תעודה
אבל לא רצתי לצפות בסרטי עלילה על הנושא כמו "בין שני העולמות" של עמנואל קארר, כי לא רצתי להיות מושפע בצורה שלילית או חיובית או בכל צורה. בסופו של דבר מקור ההשראה היחידי הי טיטינק של ג'יימס קמרון בעיקר הסצינה בו לאונרדו די קפריו המתאכסן במחלקה השלישית מוזמן לחדר האוכל על ידי הדמות של קייט וינסלט ונתקל בזוהר של המחלקה הראשונה. עבורנו הסצינה הזו מייצגת את השוק אותו חווה אוה הגיבורה כשהיא רואה בפעם הראשונה את הסוויטה שעליה לנקות.
זה גם השוק שהחדרניות חוות מדי יום. יש להן כבוד למקום בו הן עובדות. אחת מהן אמרה לי שהעבודה במקום הזה מעניקה לה כבוד מסוים. אבל מצד שני הן מתמודדות מדי יום עם ההבדל בין החיים שלהן לבין העושר והפאר במקום בן הן עובדות. הן אמנם מאמצות את הקודים שלו אבל באותה עת מתייחסים אליהן רע. החלום שלי הוא שהצופים בסופו של הסרט ירצו לתת טיפ לנשים האלה שלא ראו מעולם.
רשל קאקה אמרה לי שאם תשאל את אחת הנשים הללו שעבדה 40 שנה במקום כזה מה העצה שלה לבחורה צעירה שמגיעה לעבוד הן יאמרו לה "תעזבי, יש לנו בצרפת מזל שיש הכשרות שונות אז תעזבי ."
מישהיא סיפרה לי שוויל סמית כדי להציע נישואין לאשתו ביקש שישימו ראשי ורדים כל הדרך מן המעלית לחדר המלון, זה יפה, זה רומנטי אבל בסוף מישהו צריך לנקות את זה ומי עושה את זה? החדרניות.
ש: יש בך הרבה אנושיות.
ת: כן זה מה שהוביל אותי להיות מחנך והיתה למקצוע הזה השפעה גדולה עלי.
ש:איך עלה הרעיון של תצוגת האופנה
ת: הנשים במלון פארק האייט עשו את זה. אבל אנחנו נתנו לזה צורה הרבה יותר קולנועית. כמו הרבה סצינות זה היה רק שורה בתסריט אבל זה קיבל מקום מאד מרכזי וסצינה שמאד היה קשה לצלם.. האמת שחששנו מאד מיום הצילומים הזה כיון שהכריזו על ההפגנות ואנחנו עמדנו לצלם במסלול של ההפגנות. לא ידענו על מה ההפגנה, הסתבר שזו הפגנה לאפשר מסמיכם חוקיים לאלה שעובדים ללא. כשהם ראו אותנו הם חשבו שאנחנו באמת בשביתה ואז הם הצטרפו אלינו שרו ורקדו עם הצוות שלנו וזה היה רגע קסום
סרט מומלץ. דרמה קומית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה