תערוכת בגלריה זימאק לאמנות עכשווית לאמן הבינלאומי החשוב
פיליפ פסקוואה
ממנטו מורי
אוצר: ירון הרמתי
פיליפ פסקוואה (נולד ב-1965, גראסה) חי ועובד בפריז ובפורטוגל. הוא נחשב לאחד האמנים החשובים הפועלים בעולם ופסליו המונומנטליים מוצגים ברחבי פריז . סופרים נודעים רבים כתבו אודותיו, ביניהם פייר רסטני ומישל ולדברג. עבודותיו של פסקוואה נמצאות באוספים גדולים פרטיים וציבוריים. פסלי הענק של פסקוואה השתתפו בביאנלה ה-53 בוונציה.
פסקוואה הציג מספר תערוכות מוזיאליות שנחלו הצלחה מרובה, ביניהן תערוכה רטרוספקטיבית של האמן ב AhlersFoundation (הנובר, גרמניה, 2010). תערוכת ה ״Painting and Drawing״ במוזיאון לאמנות מודרנית במוסקבה (יוני 2010). ובימים אלו מציג האמן תערוכת ענק במוזיאון ה- Oceanographic במונקו (מאי 2017).
התערוכה בישראל, תוצג בגלריה זימאק בשתי קומות הגלריה (כ-200 מ״ר). בחלל התחתון תוצגנה סדרת עבודות חדשה הכוללת ציורי שמן על בד, סדרת צילומים ועבודות בטכניקה מעורבת. בחלל העליון ובמרכז התערוכה יוצגו מספר פסלים אשר נוצרו במיוחד לחלל הגלריה: שלד דינוזאור גדול ממדים מצופה בכרום ועצי זית בגודל טבעי, למרגלותיהן פזורים גולגולות ופרפרים (הדימויים המזוהים ביותר עם עבודותיו של האמן).
מתוך טקסט התערוכה :
לפני למעלה משלושת אלפי שנים, תיאר משה הנביא את ישראל במילים "ארץ טובה... ארץ זית" (דברים ח' ז'-ח'). ואמנם בארץ זו צומח עץ הזית, עץ כמעט בלתי ניתן להשמדה אשר מצמיח ניצנים חדשים באדמתו גם כשנגדע. אם רוב גופו אינו נראה לעין, הרי זה משום שסוד עמידותו והתחדשותו נטוע בשורשיו. שורשי העץ, הנטמעים באדמה עד לעומק של שישה מטרים, מאפשרים לו לעמוד איתן אל מול בצורת ולהפיק מאות שנות זיתים, גם כשנדמה כי אין העץ אלא שלד עתיק. רעיון זה, של עמידות ואריכות ימים, רצה פיליפ פסקוואה לשעתק אל תוך עצי הזית הקולוסאליים שלו, הנאמנים למקור והעשויים בצלם ישראל: מעונים אך מלאי חיים, יונקים את כוחם העתיק משורשיהם, מעמם. את עץ הזית ניתן לכרות בלא להשמידו, סמל לתקווה לחיים שאחרי המוות.
פסקוואה קשוב למסר התקווה ששולחים לנו אותם שלדים עזים ממרום צמרותיהם, המצמיחות ענפים ללא הרף. הגולגולות רובצות לרגלי העץ אך המוות איננו מנצח; להיפך, כרוחות רפאים צופות הגולגולות בקנאה בצמרות העצים הגאות. במהלך שהינו אמנותי אך גם רוחני, רוצה האמן לגרום לנו לחוש בבשרנו ובנפשנו את הברית שבין הסבל לניצחון, בין החיים למוות, בין אפיסת הכוחות לתקווה — של עץ, של עם, של מדינה.
(דויד בן דויד).
נעילת התערוכה: 21.7.2017
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה