מימין לשמאל: ראש העיר חולון מוטי ששון, שר הבריאות יעקב ליצמן, יו"ר מפעל הפיס האלוף
(מיל') עוזי דיין, שר החינוך נפתלי בנט.
יו"ר
מפעל הפיס, אלוף (מיל') עוזי דיין, הציג ראייה לעתיד
בפורום
הפיס בחולון
יו"ר מפעל הפיס, אלוף (מיל') עוזי דיין, הציג את התפישה
החדשה והחזון של מפעל הפיס בפורום הפיס בחולון, כנס החינוך המוביל במדינה, שהתקיים הבוקר במתחם המדיהטק בחולון
יו"ר מפעל הפיס, אלוף (מיל') עוזי
דיין, הציג הבוקר ב"פורום הפיס" בחולון את התפישה החדשה והחזון של מפעל
הפיס בעניין עיצוב הפנים והאדריכלות של כיתות בתי הספר בעתיד. לדבריו, המהפכה של
החינוך הינה מתחילה מן היסודות של מבנה הכיתה. בין באי הכנס: שר החינוך נפתלי בנט,
שר הבריאות יעקב ליצמן, יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי, יו"ר המרכז לשלטון
מקומי חיים ביבס, פרופסור אסא כשר, שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס, שר החינוך
לשעבר אהרון ידלין וראש העיר חולון מוטי ששון. בעשור האחרון מימן מפעל הפיס את
הקמתן של כ-8,550 כיתות לימוד בעלות של 6.7 מיליארד שקלים.
המרוץ המוכר על ידי ארגון ITRAומקנה למשתתפים בו נקודות המאפשרות להם להשתתף במרוצים נוספים ברחבי העולם.
מרוץ השטח הבינלאומי יתקיים בפעם הראשונה בישראל ב- 26-27.10.17 בירושלים. האירוע כולל 4 מקצים - 12 ק"מ, 21 ק"מ, 50 ק"מ ו80 ק"מ. מדובר במרוץ אשר מתאים לרצים ומתאמנים מקצועיים וגם לכאלה המחפשים חוויות וריגושים חדשים. לאורך המסלול ימצאו הרצים נקודות התרעננות, אזורי צפייה לרצים ומתחם מרכזי שאליו יגיעו ואליו יחזרו בסיום. המתחם יכלול: אזור רצים, במה מרכזית, דוכנים ספורטיביים, דוכני מזון ועוד
את המרוץ יוזמות ומפיקות יחדיו חברת גולדפיש שאחראית על הפקת אירועי ספורט רבים בארץ וחברת הברים סיאו. איאל המתמחה בהקמה וניהול ברים ומזון באירועים מהגדולים בארץ. כל זאת בשיתוף עיריית ירושלים, המשרד לענייני ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים.
צוות הניהול של HUM שם לו כמטרה לסייע לספורטאים ישראלים להשתלב בכל הרמות של ריצת השטח בעולם וכעת יש אפשרות לצבור ניקוד ודירוג בינלאומי אשר יאפשר להם כניסה לתחרויות הגדולות בעולם, על מסלולים כאן בבית.
שם המרוץ היירוס – "קדוש" ביוונית ואחד משמותיה הקודמים של ירושלים נבחר לא במקרה. "את השם בחרנו כדי להדגיש את החיבור בין העיר ממנה נתחיל ונסיים לרוץ לבין הטבע שסביבה. את החיבור בין האתגר הפיזי של ריצה ארוכה לבין החוויה הרוחנית הבלתי נשכחת שנוצר במהלכה."
נותנת החסות הראשית של המרוץ היא חברת HOKA המספקת נעלי ריצה מקצועיות לריצות שטח.
מרוץ היירוס אולטרה מרתון 26-27.10.17נקודות הזינוק - מתחם גן החיות התנכ"י בירושלים. בנקודות הזינוק יתקיים מתחם אקספו, אזור תחום עם דוכני מכירת ציוד ספורט, אוכל והפינג למשפחות
החברה לשיקום
ופיתוח הרובע היהודי מזמינה את הקהל הרחב לתערוכה חדשה שתפתח השבוע ברובע ההרודיאני
ובקארדו הפתוח לציון 50 שנה לאיחוד העיר. התערוכה מציגה 50 תמונות בגדלים שונים המתארות
50 רגעים ירושלמים ייחודיים שצילם האמן עזרא לנדאו. התמונות עוסקות באיחוד – רגעים
ירושלמים מיוחדים היוצרים חיבורים מעניינים בין עולמות שונים.
עזרא לנדאו – צלם רחוב מוכר עלה
לארץ מצרפת לפני 29 שנה והתיישב בירושלים. 'רגעים ירושלמים' הינה תערוכתו השביעית.
בילדותו ספג אמנות בבית. הוריו עסקו בציור וצילום והיוו סוג של גשר בין העולם
החילוני לעולם הדתי. עזרא הילד ספג הכל. כשעלה לארץ עם בני משפחתו כבר ידע לנדאו
שאת המצלמה הוא לא עוזב. הוא מעולם לא למד צילום ואת הידע האמנותי והטכני שלו רכש
בכוחות עצמו. גם את ההרגשה שיהיה אמן הוא זוכר היטב. "תמיד הייתי צופה שמסתכל
על דברים מהצד בוחן אותם ומנסה למצוא נקודה מיוחדת בה נפגשים אנשים ונעשים חיבורים
מעניינים וזה קורה לרוב בירושלים וגם ברחבי הארץ" מספר לנדאו.
כבר בתקופת לימודיו בישיבה
התמחה לנדאו בלימודי אלקטרוניקה ובמקביל עסק במוסיקה ונגינה בקלידים.
"התחלתי לתעד סיטואציות
ומקומות. צילומי רחוב בירושלים מרגשים אותי במיוחד, אני נפעם מהדינמיקה של העיר
הזאת, חיבורים הבלתי אפשריים שיכולים לקרות דרך העדשה. הרבה אנשים שואלים אותי איך
מצליחים לתפוס רגע מיוחד בתמונה שמספרת סיפור והתשובה שלי היא כשפותחים את העיניים
ומחפשים מוצאים. כל תמונה שלי נושאת סיפור ייחודי אחר והצופה לא נשאר אדיש זה המסר
שאני שמח להעביר, שהעיר הזאת מיוחדת על כל המורכבות שבה. עיר שאין בה רגע דל. הרי
אי אפשר להיות מנותק ממה שקורה כאן. אני איש שומר מצוות מחובר לתורתו של רבי נחמן
מברסלב. אני מאמין שיש מהכל בכל מקום. מבחינתי האמנות והעולם הדתי מתחברים ומתאחדים.
גם בצילום וגם באמונה אני מקבל תובנות רבות על החיים" הוא מוסיף.
הרצל בן ארי – מנכ"ל החברה
לשיקום ופיתוח הרובע היהודי "אנחנו נרגשים לארח תערוכת צילומים ייחודים של
האמן עזרא לנדאו. יצירותיו של לנדאו ידועות בסיפור המיוחד שהן מביאות לצופה. כולן
עוסקות בנושא של איחוד – איחוד בין עולמות, בין רגעים ובין אנשים. חלקה הראשון של
התערוכה יוצג בקארדו ההיסטורי הפתוח של הרובע היהודי וחלקה השני יוצג ברובע
ההרודיאני. אני מזמין את כולם להגיע לרובע היהודי וליהנות מתערוכה מרגשת ומיוחדת
ולבקר באתרי הרובע היהודי ולהכיר מקרוב את הסיפור ההיסטורי שעומד מאחורי כל אתר
ואתר".
רגעים ירושלמים – תערוכת צילומים חדשה של הצלם עזרא לנדאו
הקארדו הפתוח והרובע ההרודיאני – ברובע היהודי בירושלים
נעילה – 31.10.2017
לרגל התערוכה כניסה לרובע ההרודיאני 10 ₪ ילד או מבוגר.
ניתן לתאם מראש הדרכה בתשלום באתר. לפרטים לגבי רכישת
תמונות: יאיר עוזרי 054-6838123
בימוי: דסטין דניאל קרטון מבוסס על ספרה של ג'אנט וולס
שחקנים : ברי לרסון - ג'אנט וודי הרלסון – רקס נעמי ווטס – רוז מרי אורך הסרט: 127 דקות הסרט מופץ ע"י פורום פילם ומגיע לבתי הקולנוע ב- 17.8.2017 תקציר: מבוסס על רב המכר של הניו יורק טיימס. מהמפיק של חיי פיי. מספר את סיפורה של ג'אנט וולס, אשר קיבלה חינוך בלתי קונבנציונאלי מהוריה הבלתי מתפקדים והתוססים והמסע שהיא עוברת אל עבר קבלה והגשמה עצמית. השחקנית בסרט היא ג'אנט וולס, עיתונאית . הסרט והעלילה מספרים את ילדותה במשפחה ענייה ולא מתפקדת, בה האם תמהונית, האב מלמד את הילדים שיעורים חשובים לחיים, אך הוא אלכוהוליסט והמשפחה נודדת ממקום למקום ברחבי ארצות הברית בעקבות פיטוריו. טירת הזכוכית" שמבוסס על סיפור אמיתי שתורגם לרב מכר . עלילה חזקה ומרגשת. סרט מומלץ
יחסי ציבור : כרמל רבינוביץ- אריה ברק.
תמונות באדיבות יח"צ ופורם פילם. מומלץ בחום לצפייה. .
בעיירה גרמנית
קטנה, מתאבלת אנה על קברו של ארוסה פרנץ שנהרג בצרפת במהלך מלחמת העולם
הראשונה. היא פוגשת את אדריאן, צעיר צרפתי המגיע להניח פרחים על
הקבר. נוכחותו, סמוך כל כך לתבוסה הגרמנית, מציתה תשוקות חדשות.
"סרט אשר הדבר
המרכזי בו הוא הסיפור – וזה סיפור חכם וסוחף. לפחות אותי הוא ריגש עד דמעות.
והתשואות הממושכות בתום ההקרנה בה נכחתי רמזו שאני לא לבד"עופר
ליברגל, אתר סריטה.
"זהו ספור יפיפה בן זמננו,
המציג מצד אחד את יופיו של הקולנוע הצרפתי ומצד שני את העוצמה של הבמאי אוזון, שאינו
חושש לקחת סיכונים."5
כוכבים, L' Humanite
יוצרים
במאי ותסריטאי ראשי: פרנסואה אוזון
François
Ozon
תסריטאי שותף: פיליפ פיאזו Philippe
Piazzo
על פי מחזהו של: מוריס רוסטנד Maurice
Rostand
יוצרי העיבוד הקולנוע הראשון:
ארנסט לוביטש Ernst
Lubitsch
צילום: פסקל מרטי Pascal
Marti
עריכה: לאור גרדטה Laure
Gardette
עיצוב הפקה: מישל ברתלמי Michel
Barthélémy
מוזיקה: פיליפ רומבי Philippe
Rombi
הפקה: אריק אלטמאייר Eric
Altmayer
ניקולה אלטמאייר Nicolas
Altmayer
סטפן ארנדט Stefan
Arndt
אווֶה שוט Uwe
Schott
"מאחורי פרנץ יש לב גדול
ורגישות רבה."
5 כוכבים, VSD.
שחקנים
אדריאן: פייר ניניי Pierre Niney
אנה: פאולה בר Paula Beer
ד"ר הופמייסטר: ארנסט שטצנר Ernst Stötzner
מגדה הופמייסטר: מארי גרובר Marie Gruber
קרוייץ: יוהאן פון בולוב Johann von Bülow
פרנץ: אנטון פון לוקה Anton
von Lucke
"אוזן יוצר יצירה עם יופי מושלם
ורגש שמבעבע מתחת, בסרט המצולם בצורה קלאסית כל כך. פרנץ הוא יצירה של יוצר בוגר,
בשילוב הדרכת שחקנים מצוינת ויצירת תמונות מרהיבות ושליטה מוחלטת בסיפור העלילה." 5 כוכבים, Positive
ת: בתקופה שהיא
כל כך אובססיבית לגבי אמת ושקיפות, רציתי לעשות סרט על שקרים.
כתלמיד ומעריץ
של אריק רוהמר, תמיד מצאתי ששקרים הם בסיס מעניין כשאתה בא לספר סיפור ובעשיית
סרטים. התרגשתי שחבר סיפר על מחזה של מוריס רוסטאן שנכתב מיד לאחר מלחמת העולם
הראשונה. חקרתי לעומק וגיליתי שהמחזה עובד לסרט בשנת 1931 על ידי הבמאי ארנסט לוביטש
בשם "שיר ערש שבור". התגובה ראשונה שלי היתה לנטוש את הרעיון כי איך אני
אוכל להתעלות על מאסטר כמו לוביטש.
ש: מה גרם לך
לשנות את דעתך?
ת: לאחר שראיתי
את הסרט התעודדתי. הוא מאד דומה למחזה והוא מציג את נקודת המבט של הבחור הצרפתי
הצעיר ואני רציתי להבליט את נקודת המבט של הבחורה הגרמנייה הצעירה. בחורה, שבדומה
לקהל, לא יודעת מדוע הבחור הצרפתי הזה מתאבל ליד קברו של אהובה. במחזה ובסרטו של
לוביטש אנחנו יודעים את הסוד שלו כבר מן ההתחלה. לאחר סצינת וידוי ארוכה אצל
הכומר. אני גיליתי עניין יותר בשקר מאשר באשמה.
ש: מה בכל זאת
לקחת מהגרסה של לוביטש?
ת: הסרט של
לוביטש הוא נהדר ובהחלט כדאי לצפות בו. דרך עיניו של פציפיסט. בקונטקסט אידיאליסטי
של התקופה של אחרי המלחמה. כללתי כמה סצינות
שלו. זה אחד הסרטים הכי פחות מוכרים שלו והוא נכשל בקופות. הבימוי שלו הוא מלא
דמיון ומעורר השראה, כמו תמיד אצלו. אבל זהו סרט של במאי אמריקאי ממוצא גרמני, שלא
ידע שמלחמת העולם השנייה מאיימת לפרוץ. הוא עשה סרט אופטימי על מחילה והשלמה.
מלחמת העולם הראשונה היתה מרחץ דמים כל כך גדול, שפוליטיקאים רבים ואמנים רבים
דברו בצורה גלויה על פציפיזם עם אמרות כמו "לעולם לא עוד". היה ברור
שהגישה שלי בתור צרפתי שלא חווה אף אחת מן המלחמות הנוראיות הללו תהיה שונה לגמרי.
ש: מדוע הוספת
חלק שני שלם לסיפור המקורי?
ת: בסרט של
לוביטש ובמחזה, השקר מעולם לא נחשף באוזני ההורים. הזר הצרפתי מתקבל למשפחה. הוא
מקבל את מקומו של הבן המת והסיום הוא סוף משמח. בסרט שלי אדריאן אכן מנסה להפוך לחלק
מן המשפחה, אך ברגע מסוים השקר שלו והאשמה מכבידים עליו מאד והוא מספר את הכל לאנה.
בניגוד לסרטו של לוביטש, אנה יכולה לקבל את השקר שלו לאחר מסע אישי ארוך. אותו אני
בודק בחלקו השני של הסרט שמתחיל בעזיבה של אדריאן והמשבר הנפשי של אנה.
ש: בשונה מכל
מלודרמה, אדריאן לא מתאהב באנה, או שאולי הוא כן מתאהב בה, אך לא מסוגל להתמודד עם
זה.
ת: אנה ואדריאן
חולקים את אובדנו של פרנץ. אולם האם הם יכולים לחלוק אהבה? אנה חושבת בתחילה שכן,
אבל כשהיא מגלה את האמת, זה נראה לה פתאום בלתי אפשרי. היא מתחילה בהדרגה להאמין
בזה שוב ואז נאלצת להתעמת עם מציאות אחרת בצרפת. הדבר היפה בהקשר של אנה הוא העידון
שלה. היא יודעת מה אדריאן עשה, אבל מה שמייסר אותה יותר הוא התשוקה המודחקת שלה
כלפיו. אז ברור שהיא יוצאת לחפש אותו מתוך אמונה באהבה שלהם למרות הכל. התשוקה של
אדריאן מצד שני לעולם אינה ברורה לו. רציתי לשחק עם נושאים מלודרמטיים קלאסיים כמו
אשמה וסליחה, וגם לחקור רגשות סותרים.
ש: "אל
תחשוש לגרום לנו אושר" אומרת אמו של פרנץ
לאדריאן כשהיא מעודדת אותו
לנגן בכינור
בשבילם.
ת: ההורים של
פרנץ רוצים נואשות לפתוח את זרועותיהם לאדריאן, להאמין בידידות הפרקנו-גרמנית ובאפשרות
שאדריאן יחליף את בנם המת, כך שבתת-המודע הם מקבלים את השקר. הכל מתחיל מאי הבנה
ואדריאן נכנע לזה. זה מאפשר לו להכיר את פרנץ. השקר גורם לכולם להרגיש טוב יותר.
זהו שקר שמרפא. כשמדובר ביגון - יש הרבה נחמה והנאה בלדבר על אדם שסביב דמותו נוצרת
אידאליזציה. עבור אדריאן, לספק לקרובים של פרנץ את הנאה הזו, זו דרך להתמודד עם
האשמה .
ש: אדריאן הוא
דמות מורכבת. תוכל להציג לנו אותו?
ת: הוא צעיר
מעונה. הוא אבוד, אבוד בתשוקות שלו, אבוד באשמה שלו, אבוד במשפחתו. אנחנו יודעים
מעט מאד עליו בתחילה. הוא מאד מסתורי, וכשהסרט מתקדם אנה מאד מאוכזבת ממנו.
הטראומה של המלחמה השאירה אותו ללא כוחות. אין לו אומץ והוא תקוע בנוירוזות שהוא
לא מצליח לצאת מהן. האובססיה שלו או האהבה לפרנץ הפכה להיות רעילה והוא טובע
בתוכה.
ש: במובן מסוים אנה
מתחילה להתאבל על פרנץ כאשר אדריאן עוזב את גרמניה. היא מניחה תמונה ממוסגרת שלו וטובעת
בדיכאון.
ת: עד לאותו רגע
אנה היתה חזקה מול ההורים של פרנץ. ברגע מסוים אומר לה אביו "כשאיבדנו את
פרנץ את עזרת לנו לשרוד, עכשיו זה התור שלנו", אך השקר של אדריאן והעזיבה שלו
מציפים שוב את הכאב, והפעם הנטישה נראית הרבה יותר קשה ואכזרית. אולי מכיוון שעם
אדריאן יש לה גם יותר משיכה אירוטית.
התסריט לא לוקח
אותנו לעולם של חלומות ובריחה, אלא יותר בכיוון החינוך הסנטימנטלי של אנה. יש פה
תיאור של התפכחות שלה מן המציאות וגם של שקרים ותשוקה. אנה היתה אמורה להיות עם
פרנץ. האהבה שלהם היתה צעירה ורומנטית. זו אפילו היתה אהבה של נוחות שאותה אולי הם מעולם לא מימשו. האש כבתה.
ולפתע בדרך פלא, מגיע נסיך על סוס לבן בדמותו של אדריאן. הפעם הכל הרבה יותר מלא
תשוקה. אדריאן הוא גם לא האדם הנכון, אך דרכו אנה מתנסה בכמה מהאלמנטים המשמעותיים
בחיים (מוות, אהבה, שנאה ועוד).
ש: בתחילה הסרט מתרכז
באנה, אנחנו רואים אותה הולכת הלוך ושוב בין קברו של פרנץ והבית.
ת: אני אוהב
לצלם אנשים הולכים מנקודה אחת לשנייה. זו דרך מאד מדויקת לתאר מסע של דמות. וזה
ממקם את הסרט ואת גיבוריו בסביבה גיאוגרפית. הרגשתי צורך להראות את העיירה הגרמנית
הקטנה, את החיבור בין הבית, בית הקברות והמלון הקטן. בתחילה היא הולכת במעגלים
בעיירה הקטנה, אבל אז היא יוצאת למסע הגדול שלה. המסע שלוקח אותה לצרפת.
ש: יש בסרט הזה
אלמנטים שמופיעים בסרטייך הקודמים וגם הרבה מאד דברים חדשים.
ת: אין ספק שחלק
גדול מן האובססיות שלי הזדחלו לתוך הסרט הזה, אבל אני מתמודד איתם בשפה אחרת, עם
שחקנים אחרים, עם מקומות אחרים מאשר צרפת. זה הכריח אותי להמציא את עצמי מחדש ואני
מקווה שזה נתן לנושאים החדשים הרבה עוצמה ומימד חדש. היו הרבה אתגרים חדשים בסרט
הזה. מעולם לא צילמתי מלחמה קודם לכן, סצינת קרב, עיר קטנה בגרמניה, פריז בשחור
לבן ובגרמנית. היה לי מאד חשוב לספר את הסיפור מנקודת המבט הגרמנית, מהצד של
המפסידים. דרך עיניהם של אלה שהושפלו בהסכמי ורסיי. כך שאוכל לתאר איך גרמניה של
אותם ימים היתה בסיס טוב להתפתחות של לאומנות לעליית הנאציזם.
ש: ראינו את
העניין שלך בגרמניה בעבר בסרט "טיפות על אבנים לוהטות" שהוא עיבוד של
מחזה של פסבינדר.
ת: גרמניה היא
המדינה הזרה הראשונה אליה נסעתי כשהייתי ילד, וגילתי שאני מוקסם ממנה. נוצר אצלי
עניין מעמיק בשפה, בהיסטוריה ובתרבות. אני מדבר גרמנית טוב מספיק כדי לקיים שיחה
וגם כדי להדריך את השחקנים ואת הצוות. מעבר לזה בטחתי בשחקנים וביקשתי מהם עזרה
ועצה בדיאלוג. הם שיתפו פעולה בשמחה.
ש: מה עשית כדי
ליצור את הקונטקסט ההיסטורי? התפאורה נראית מאד ריאליסטית.
ת: התקופה היא
אידאלית לשם כך, מכיוון שיש כל כך הרבה צילומים וסרטים מן התקופה הזו. מהר מאד
הבנתי שהתקציב לא יאפשר לי להגיע לרמה של הדיוק ההיסטורי אליה כיוונתי. כשחיפשתי
אתרים ביחד עם המעצב שלי מישל ברתלמי. מצאנו הרבה אופציות אך הן הצריכו התערבות
מאד יקרה. ואז עלה לי הרעיון להפוך את כל התמונות הרבות שצלמנו לשחור לבן. אז באורח
פלא כל הלוקיישנים שלנו עבדו מצוין. בדרך אירונית השגנו מידה רבה של ריאליזם כי כל
הסימוכין מן התקופה ההיא הם בשחור לבן. זו היתה החלטה אמנותית וגם תקציבית
שלמפיקים היה קושי מסוים לקבל, אבל אני חושב שבסופו של דבר הסרט מרוויח מזה.
ש: מה גרם לך
להכניס מעט צבע לסצינות מסוימות?
ת: לעבוד בשחור
לבן בפעם הראשונה היא אתגר גודל. אבל זה היה כאב לב, כי הנטייה הטבעית שלי היא
להדגיש צבע ושימוש בטכניקולור. היה לי קשה לוותר על צבע בכמה לוקיישנים וסצינות,
במיוחד הסצינות בטבע כשהם הולכים אל האגם, שהוא התכתבות על עבודתו של הצייר הגרמני
קספר דייויד פרידריך. אז החלטתי להשתמש בצבע כאלמנט דרמטי בסצינות הפלאשבק, ובסצינות
מסוימות של שקר או אושר.
ש: איפה צלמת את
החלק הגרמני של הסרט?
ת: ממש באמצע
גרמניה, כ- 200 ק"מ מברלין. צילמנו בעיירות קוודלינבורג ורניגרודה, ובעיר
הקטנה גורליץ, הנמצאת ליד הגבול הפולני, צילמנו את בית הקברות. כל המקומות נמצאים
במה שהיה גרמניה המזרחית. והם נשארו פחות או יותר כמו שהיו. הם לא סבלו כל כך
במהלך המלחמה או נמחקו כמו ערים רבות במערב גרמניה.
ש: איך מצאת את
פאולה בר?
ת: ערכתי
אודישנים בגרמניה וראיתי הרבה שחקניות צעירות. היה לה איזה ברק ויחד עם זאת היא שידרה
מידה רבה של מלנכוליות. היא היתה מאד צעירה, בקושי בת 20, אבל המשחק שלה היה מאד
בוגר. היא יכולה להביא את התמימות של נערה ואת העוצמה של אישה. יש לה מנעד מרשים
והיא מאד פוטוגנית.
ש: מה לגבי
השחקן פייר ניניי?
ת: הופתעתי מהיכולות
שלו והקסם המעט משונה שלו ממה שראיתי בכמה סרטים ומהעבודה שלו בתיאטרון בקומדי פרנסז.
כמובן שראיתי גם את התפקיד שעשה ב"איב סאן לורן". הוא שחקן אופי נהדר עם
מנעד גדול מאד. הוא טבעי מאד בקומדיה ויש לו טיימינג קומי מדהים. בנוסף, הוא טבעי
מאד בגילום תפקידים דרמטיים, דמויות מעונות, שזה אלמנט חשוב בדמות של אדריאן. יש
בו משהו מאד נדיר לשחקנים בני גילו, הוא לא חושש להראות את הצד הנשי שלו, את
הפגיעות שלו, את הכשלים גם בקול שלו וגם בדרך שהוא מתנועע.
ש: מה לגבי השם
פרנץ, שגם הפך לשמו של הסרט?
ת: זה בא באופן
טבעי, השם מהדהד בתוכו את שמה של צרפת (פראנס). בגרמנית מאייתים את השם ללאT , בניגוד למה שחושבים
הצרפתים שצריך להיות הכתיב הנכון. הגרמנים היו מאד משועשעים מכך. אז החלטתי לא
לתקן את זה ואמרתי לעצמי שכנראה פרנץ הדמות הוסיף לשמו את האות Tמפני שהיה
פרנקופיל גדול.
"הצופה נשבה בקסמה של השחקנית
פאולה בר, שיש לה את היופי והאצילות של
רומי שניידר ולדמותו דקת הגו של פייר ניניי – המציג תצוגת משחק הטובה ביותר שלו
מאז תפקידו באיב סן לורן"Quest
France
ראיון עם השחקן פייר ניניי
ש: ספר לנו על
הפגישה שלך עם פרנסואה אוזון.
ת: על ההתחלה
קראנו ישר את התסריט. יש לו גישה מאד אישית, אבל הוא גם מאד גמיש לגבי מה עובד ומה
לא. מאד נהניתי מהקריאה הראשונה איתו. חשתי שלמרות החזות הפורמלית שלו, הוא מאד
טבעי ויכול לנוע סביב התחושות והתשוקות המשותפות שלנו.
ש: איך היה המפגש
עם פאולה בר?
ת: נפגשנו
במבחני הבד. היו עוד כמה שחקניות. עשינו את סצינת האגם בגרמניה, ואת סצינת הנשיקה
והיא פשוט בלטה. היה לה יושר ועדינות, היא שחקנית נהדרת. העבודה שלה בסרט נהדרת
והיא נשארת איתנו זמן רב אחרי. היא מאד קלאסית וגם יודעת בדיוק מה היא רוצה, ומאד ישירה במשחק שלה. היה לנו חיבור טוב
ולעבוד איתה היה מעורר השראה.
ש: איך זה היה
לשחק בגרמנית?
ת: זה היה אתגר
גדול. פאולה עזרה לי מאד. צלמתי סרט לפני זה וכשהיה לי זמן הקשבתי באוזניות להקלטה
של השורות שלי שהיא הכינה עבורי. זה היה מצוין עבורי, יש לה קול עדין ורך והיא
שחקנית נהדרת. זו היתה דרך נהדרת להתמודד עם שפה כל כך קשה.
ש: פרנץ הוא
המקור של האשמה של אדריאן אבל הוא גם מעורר אצל אדריאן תשוקה הומוסקסואלית. איך
התמודדת עם הדואלית של הדמות?
ת: אהבתי את
הרעיון הזו של אי הבהירות וניסיתי להכניס אלמנטים קטנים לאורך הסרט כדי לגרום לקהל
לתהות על מהות הרגשות של אדריאן כלפי פרנץ. הוא חווה טראומה גדולה ולמד לאהוב את
פרנץ. האם זו אהבה בין אחים? או שזה אפקט המראה כי הוא רואה את הכאב שלו משתקף
בעינו של פרנץ, או שזו אהבה מלאה תשוקה. אחת העוצמות של הסרט היא שמתחת ליופי
הקלאסי שלו הוא גורם לנו לנחש כל הזמן לגבי מהות של אדריאן, ממש עד לרגע האחרון.
ש: האם עשית
איזה תחקיר על הצעירים האלה שהוקרבו בשדות הקרב של מלחמת העולם הראשונה?
ת: ככל שהתמקדתי
בטראומה של אדריאן צללתי עמוק יותר אל מה שידעתי על המלחמה הנוראית הזו. בארכיונים
יש עדויות על הסבל הנוראי שנגרם לחיילים צרפתים וגרמנים במלחמה הגדולה. וחיילים
רבים כמו אדריאן נפגעו מן האלימות הנוראית שהיתה בה. התרגשתי לגלות שהטיפשות
והאבסורדיות של המלחמה הזו היתה ברורה לרבים מהם, שהם יצרו בעצמם הפסקות אש קטנות
בשוחות. הסרט מעלה את השאלה איך יכולה המדינה לשלוח את בניה הפציפיסטיים למלחמה.
ש: ספר לנו על
העבודה עם פרנסואה אוזון.
ת: אני אוהב את
הדרך בה הוא עובד. הוא כל כך רגיש לשחקנים. הוא עובד במהירות ומשאיר זמן למשחק. לכן
הרגשנו מחויבים לעבוד קשה בחזרה. אני אוהב את הדרך בה הוא נשאר איתנו במהלך
הסצינות. קודם כל הוא מעמיד את השוטים שלו. הוא לא יושב באיזה אוהל קרוב ומביט
במסך. הוא מביט עלינו כל הזמן ולוחש הערות עדינות ורעיונות בזמן שהמצלמה כבר
עובדת. סגור את עינייך, הבט עליה. לעיתים זה הרגיש כמו חזרה בתיאטרון, כשהכל פתוח
והכל אפשרי.
ראיון עם השחקנית פאולה בר
ש: ספרי לנו על
הפגישה הראשונה שלך עם פרנסואה אוזון.
ת: הייתי בחופשה
כשיצרו איתי קשר מחברת ההפקה. שלושה ימים אחר כך שלחו לי שתי סצינות, וכך הגעתי
לאודישן. לא הכרתי את התסריט וזה היה האודישן הראשון שלי בצרפתית. זה היה די מורט
עצבים. אבל ברגע שפגשתי את פרנסואה הכל היה נעים. נוצר ביננו קשר מיידי. עבדנו על
שתי הסצינות ביחד והוא סיפר לי את הסיפור של אנה, ועל הסרט שהוא רצה לעשות.
שבועיים אחר כך הייתי בפריז באודישן עם פייר ניניי, וכמה ימים אחר כך פרנסואה התקשר
אלי ואמר שאני אגלם את אנה.
ש: מה היתה התגובה
שלך לתסריט?
זה מרגש לקרוא
תסריט שאת יודעת שאת מגלמת את אחת הדמויות. הסיפור נגע לליבי והנושאים החשובים
שהוא נוגע בהם, יושר, אהבה, אובדן, שקרים, לשחרר, נחישות והרצון לחיות. הכל מובע
עם תחושה מסוימת של פגיעות ויחד עם מידה מסוימת של קלילות החודרת למערכת היחסים של
אנה ואדריאן. זה מוסיף למורכבות שלה. הדמות של אנה כתובה נהדר ועוברת התפתחות
לאורך הסרט. הייתי כל כך מאושרת לגלם אותה. יש לה חלק חשוב בסיפור, והיה לי חשוב
להבין את השלבים השונים שהיא עוברת במהלכו. איך המלחמה שינתה אותה? איך היא היתה
קודם לכן? אילו תשוקות מתעוררות אצלה? היה לי חשוב להבין את מערכת היחסים שלה עם
הסובבים אותה. הכאב שהיא חשה על מותו של פרנץ ומצד שני הרצון שלה לחיות ולאהוב
שוב.
ש: איך היה לצלם
בצרפת ובשפה הצרפתית?
ת: זה היה נהדר,
שונה לגמרי מן הצילומים בגרמניה. קשה להסביר, זה היה מענג. הצוות היה נפלא. מיד
כשהתחלנו לעשות חזרות הבנתי שלשחק בצרפתית יהיה האתגר הגדול ביותר עבורי. התנסיתי
כל כך מעט בשפה הזו, והגוף שלי מגיב אחרת למילים בצרפתית מאשר למילים בגרמנית.
עבדתי מאד קשה וכדי להיות משוחררת ומחוברת רגשית.
ש: איך עובד אוזון
עם השחקנים?
ת: גילית שיטה
חדשה לגמרי של עבודה. פרנסואה עירב אותי לגמרי בכל התהליך כבר מההתחלה. הוא שאל
לדעתי מה אני חשה לגבי הדמות שאני מגלמת ולגבי הסיפור. אני חושבת שזו היתה הדרך שלו
להראות לי שהוא סומך עלי וזה גרם לי להרגיש משוחררת כשהתחלנו לצלם. לא הרגשתי את
זה בהתחלה, אבל הייתי די מוטרדת ממידת החופש שהוא איפשר לי, אבל מהר מאד מצאנו דרך
לתקשר והעבודה היתה הרבה יותר קלה ומאד מהנה. הרגשתי שנותנים לי שקט ובוטחים בי.
ש: האם הוא ביקש
שתצפי בכל מיני סרטים מסוימים?
ת: הוא ביקש
שאצפה בסרט "לבן" של הנקה. כדי שאוכל להבין את הקונטקסט של התקופה. ואת "זוהר
בדשא" של איליה קזן. כי זה סיפור מאד רומנטי. אין ספק שפרנסואה ניסה להתחבר
לרוח של נעורים, ולתחושה הצעירה שבאה ליד ביטוי בסרט הזה. אני חושבת שפרנסואה ניסה
לחבר בין שני הסרטים השונים האלה.
ש: איך היה
לעבוד עם השחקנים האחרים?
ת: היה נהדר
לעבוד עם שני השחקנים הגרמניים הוותיקים. שני שחקנים נהדרים שהם גם אנשים מאד נחמדים.
הרגשתי שהם מגנים עלי כמו הורים. זה היה מדהים לעבוד עם פייר ניניי, שיכול לתקשר בכל מיני דרכים מרתקות עם שינוי של מילה
או טון. המשחק שלו הוא אמנות אמיתית. הצילומים היו חוויה, ויצרנו צוות אמיתי. בכלל
על הסט היתה הרגשה שכולם עובדים יחד כבר שנים רבות, מה שיצר אווירה משפחתית
שמבחינתי עזרה לי להגיע לרמת משחק גבוהה יותר.