האוקיאנוס שבנינו סרט מרגש. מאת: שרית יוכפז

The Mercy

A Film By James Marsh

"אני יוצא למסע מכיוון שאם לא אעשה זאת לא אמצא שקט לנפשי"

דונלד קרואוהרסט

יצירתו של הבמאי זוכה האוסקר, בכיכובם של שני זוכי האוסקר קולין פירת' ורייצ'ל וייס.

סרטו הקודם של ג'יימס מארש היה "התיאוריה של הכל"

סיפורו האמיתי והבלתי יאומן של דונלד קרואוהרסט (זוכה האוסקר קולין פירת') שיצא למסע שאף אדם לא העז, של אשתו (זוכת האוסקר רייצ'ל וייס) שנאבקת מאחור לשמור על שלמות המשפחה ועל האהבה בין שני אוקיינוסים. ג'יימס מארש (זוכה האוסקר ובמאי 'התאוריה של הכל') מביים את סיפורו של קרואוהרסט, ימאי חובב המחליט להתחרות במרוץ יוקרתי להיות הראשון להקיף את כדור הארץ בסירה. דונלד מסכן את  שמו,  הקריירה וגם את בית משפחתו כדי לרדוף אחר החלום. במהרה אשתו וילדיו מוצאים עצמם מול הדי התקשורת שרואה בו גיבור לאומי אך אט אט הם מגלים שהתהילה יכולה להיות חמקמקה  ולעיתים אכזרית אך האהבה לעולם תהיה חסינה. 

ג'יימס מארש על הסרט: "הסיפור של דונלד קרואוהרסט הוא יוצא דופן ומצמרר על אדם שיוצא לים ועל המשפחה שהשאיר מאחור. התסריט של סקוט ברנס הוא תסריט נפלא שיורד לעומקו של הסיפור בדרך מלאת סימפטיה ואנושיות".

היוצרים

בימוי: ג'יימס מארש                                James Marsh

תסריט: סקוט ברנס                                Scott Z. Burns

צילום: אריק גוטייה                                  Eric Gautier

עריכה: ג'ינקס גודפרי, ג'ואן סובל  Jinx Godfrey, Joan Sobel

מוזיקה מקורית: יוהאן יוהנסון                   Jóhann Jóhannsson

הפקה: גראהם ברודבנט                        Graham Broadbent

סקוט ברנס                                            Scott Z. Burns

פטר צ'רנין                                             Peter Czernin

שחקנים

דונלד קרואוהרסט: קולין פירת'                 Colin Firth

קלייר קרואוהרסט: רייצ'ל וייס                   Rachel Weisz

רודני הולוורת: דייויד דווילס                       David Thewlis

ג'יימס: פין אליוט                         Finn Elliot

איאן: אנדרו בוכן                         Andrew Buchan

ווילר: ג'ונתן ביילי                         Jonathan Bailey

לצפייה בטריילר:

https://youtu.be/idyZENoHzp0

  

בריטניה, 101 דקות

הסרט דובר אנגלית, כתוביות לעברית

החל מתאריך 12/7/2018 בבתי הקולנוע ברחבי הארץ

הפצה בישראל רד קייפ

מי היה דונלד קרואוהרסט?

הוא נולד בשנת 1932 בדלהי, הודו, אז עדיין קולוניה בריטית. בגיל 8 נשלח על יד הוריו לפנימייה הודית בה בילה תשעה חודשים בכל שנה. שנתיים אחר כך עברו הוריו למערב פקיסטן. לאחר מלחמת העולם השנייה בגיל 14 נשלח דונלד בחזרה לפנימייה באנגליה. בשנת 1947, כשהודו קיבלה עצמאות והמדינה חולקה להודו ולפקיסטן, חזרו הוריו לאנגליה. אביו השקיע את כל כספי הפנסיה שלו בעסק כושל בפקיסטן. חייהם של בני המשפחה באנגליה היו שונים לגמרי מן החיים להם התרגלו בהודו. הם סבלו מקשיים עד כדי כך שאביו לא יכול היה לעמוד בתשלומי לבית הספר. אז דונלד הצעיר נאלץ לעזוב את הפנימייה בגיל 16. אביו נפטר למרבה הצער בשנת 1948.

קרואוהרסט החל לעבוד כשוליה למהנדס אלקטרוניקה בבית הספר של חיל האוויר המלכותי. בשנת 1953 התגייס לחיל האוויר. הוא נהנה מחייו כקצין צעיר וחבריו תיאורו אותו כאיש מקסים, חם, פראי, אמיץ ואחד שנוהג לקחת סיכונים בצורה לא מחושבת. אדם שלא מקבל מרות ואיש עם חוש הומור מטורף. לאחר שהתבקש לעזוב את חיל האוויר הוא עבר קורס בפיקוח אלקטרוני. בגיל 26 החליט לעזוב את הצבא והחל לעבוד בעבודת מחקר באוניברסיטת רידינג.

יש המציינים שהוא היה גבר מרשים, הוא לכד את תשומת ליבה של אשתו קלייר במסיבה שהתקיימה ברידינג בשנת 1957. היא היתה אירית שחיה באנגליה 3 שנים. מסתבר שהוא אמר לה באותה מסיבה שהיא תינשא לאדם בלתי אפשרי הוא אמר שלא יעזוב אותה והזמין אותה לבלות איתו בערב למחרת. הרומן שלהם היה רומנטי וסוער ונמשך לאורך האביב והקיץ של 1957. הם נישאו בחמישה באוקטובר. בנם הבכור ג'יימס נולד שנה אחר כך. באותה עת החל דונלד לשוט בצורה רצינית.

הוא החל לעבוד כמהנדס עיצוב בחברה אלקטרוניקה בסומרסט. החלום האמיתי שלו היה להמציא מכשירים אלקטרונים משל עצמו. והוא בילה שעות רבות מזמנו הפנוי ביצירת גדג'טים שונים, ובשייט בסירה הקטנה שלו שנקראה "דלי של זהב". הוא הכין מכשיר ניווט ליכטות, והקים חברה שתייצר ותשווק את המכשיר, המשפחה התרחבה עם לידתם של שלושת ילדיו. והם חיו באושר בבית כפרי בסומרסט. כשהחברה שלו נקלעה לקשיים, הוא פגש את איש העסקים סטנלי בסט שהסכים לערוב לחברה, והוא בסופו של דבר מימן את ההמצאות של קרואוהרסט.

בשנות השישים לאחר התפרקותה של האימפריה החל חיפוש אחרי גיבורים מקומיים, כאלה שהפגינו נועזות, הרפתקנות וחיפשו פרסום. לשלוח אדם לירח היה בלתי אפשרי בבריטניה ואז אנשים כמו פרנסיס צ'יצ'סטר שיצא מאנגליה למסע מסביב לעולם ושב לאנגליה עם עצירה אחת בסידני אוסטרליה, הפכו לגיבורים. עם חזרתו לאנגליה הוא זכה לתואר אבירות על יד המלכה אליזבת וזכה למעמד של גיבור לאומי. בעקבות גל ההתלהבות מן המסע מסביב לעולם, החליטו בעיתון סאנדיי טיימס להיות הספונסרים של תחרות גולדן גלוב שנקראה "מסע סביב העולם ללא עצירה" שיועדה לשייטים בודדים. כדי להתקבל לא היה צורך בכישורים מיוחדים אבל על כל המתחרים היה לעזוב בין 1 ביוני ל- 31 באוקטובר 1968, כדי לעבור באוקיינוס הדרומי בקיץ. את הגביע יקבל הראשון שישלים את המסע ללא סיוע ויהיה עליו לעבור בכמה נקודת מפתח. העיתון הציע גם פרס בסך 5000 פאונד לנווט המהיר ביותר.

תשעה שייטים החלו את המרוץ. ארבעה פרשו עוד לפני שהגיעו לאוקיינוס האטלנטי, שיי בליית שלא היה לו כל ניסיון קודם פרש לאחר שהקיף את כף התקווה הטובה, נייג'ל טטלי הוביל את המרוץ, הצרפתי ברנאר מטסייה התנגד לאופי המסחרי של המרוץ, אז הוא נטש אותו אבל המשיך במסעו ואף סיים אותו. הספינה של דונלד קרואוהרסט נמצאה 1800 מיילים מחופי אנגליה ב- 10 ביולי על ידי ספינה של הצי המלכותי. היא נמצאה נטושה וחיפושיו של חיל האוויר האמריקאי אחרי קרואוהרסט לא הביא לכל תוצאה. השייט הבריטי רובין נוקס ג'ונסטון היה היחיד שסיים את המרוץ הוא זכה בשני הפרסים ולבסוף תרם את 5000 הפאונד לרעייתו של קרואוהרסט ולילדיו. קרואוהרסט השאיר אחריו יומנים, מכתבים לאשתו ומחברות מלאות בחישובים.

הבמאי ג'יימס מארש אודות הסרט

הסיפור דומה למה שקורה לאסירים הנכלאים לבדם למשך שישה חודשים ומה זה עושה לחשיבה ולנפש שלהם. עשיתי סרט על שימפנזה הוא השתגע תוך שלושה ימים. כמו לחיות אחרות בטבע גם לנו יש צורך חברתי עז.

נסעתי לחפש מקומות לצילום תוך האזנה להקלטות שלו, הוא שר בהם, בעיקר שירי מלחים והוא משער השערות על מצב העולם, על פוליטיקה על החיים שלו עצמו. חלק מזה זו העמדת פנים חלק מזה זה אמיתי. היתה לי הנאה גדולה בעבודה על סרט כזה, אתה עושה תחקיר מעמיק וככל שאתה יודע יותר אתה רוצה לדעת עוד יותר. הדמות שהוא יצר לעצמו והדרך שבה הוא דיבר עם אנשים ועם בני המשפחה שלו כשהיה על היבשה היא שונה לגמרי מן האדם שהיה על הים. קרואוהרסט התרגש מכל מה שהוא חש וחווה. הוא הפך לאדם פרימיטיבי, אדם שבחר להיפרד מהציוויליזציה, והפך לאדם הרבה יותר בסיסי, הוא איבד משקל לא לבש הרבה בגדים והחל להראות כמו נווד על הספינה. המסע הנפשי הוא הרבה יותר מעניין מאשר הגופני, והיינו צריכים להביא את זה לדמות.

לאחר שלב מסוים במרוץ, איש לא נהג בהגיון. גם השייט הצרפתי שסיים את המסע יצא מעט מדעתו. הוא יצא להמשיך במסע נוסף מיד לאחר שסיים. המנצח אולי היה יוצא דופן אבל הסירה שלו היתה במצב מאד מוזר כשהוא הגיע לחופי אנגליה. מבחינת המרחבים והבדידות הים הוא כמו מדבר. יש לו גם מצבי רוח, הוא משתנה, הוא יכול לאיים ממש, וכל מה שאתה רואה הוא רק האופק והשמיים. הצבע של הים משתנה הוא יכול להיות סוער. יש לים סוג של אישיות שיכולה להרוס אותך. לבדידות יש חלק גדול במה שמתרחש במוחו של קרואוהרסט. הכימיה במוח שלך משתנה כשאתה לא מדבר עם בני אדם.

כשאתה מגלם דמות אמיתית על המסך יש סוג של אחריות לזכרו של האדם ולרגשות של בני משפחתו. אין דרך אחת לספר סיפור אמיתי. היה לי חשוב לתת מקום לפרש אותם בדרך כזו או אחרת. עם זאת, יש את האירועים שקרו במציאות ואותם לא ניתן לשנות.

ראיון עם השחקן הראשי קולין פירת'

ש: התחייבת לפרויקט הזה מתחילת הדרך, מה דיבר אליך בסיפור הזה?

ת: אתה לא חייב להיות מלח, לחיות במים, אתה לא צריך להיות חוקר ואני חושב שאתה אפילו לא צריך להיות אדם שחי באקסטרים כדי למצוא עניין בסיפור של קרואוהרסט. אני מאמין שאנשים יזהו מה זה אומר ללכת רחוק יותר ממה שאתה מסוגל. לקחת משימה מאד אמביציוזית, מסוכנת ולצאת לדרך.

ישנן מלכודות שאדם יכול לפול בהן שלעיתים לא ניתן להבחין בהן עד שהן כל כך גדולות שאתה לא יכול לא לפול בהן. מניסיון חיי שלי הרגע הזה בו הייתי צריך לחזור בחזרה הוא לא משהו שאני יכול להזדהות איתו, אלא אולי במבט לאחור. כשחקרנו את הסיפור בדקנו את כל הפרטים, את כל הדברים שהיו יכולים להשתבש, כל מה שהיה יכול לפעול נגד אותו אדם. בכל פעם שאתה שומע על מישהו שהגיע לפסגת האוורסט, או על אסטרונאוטים שיצאו למסעות בחלל, או האדם הראשון שחצה את המדבר או את האוקיינוס, אם אתה חוקר את הסיפור של ההכנות שלהם תמיד תמצא שמשהו שהשתבש בדרך.

ש: האם היה לך חיבור מיידי עם דונלד קרואוהרסט והדואליות שהוא חש בין הפרסונה הציבורית והאישית שלו?

ת: אני חושב שלכולנו יש פרסונה ציבורית ופרטית. אני גם חושב שאנחנו חיים בתקופה שכולנו מרגישים איזה צורך מסוים לשדר את עצמנו כלפי חוץ, במדיה חברתית או בכל דרך אחרת. אולי זה היה תמיד כך, אבל עכשיו יש לנו כלים חדשים כדי לעשות את זה. אנחנו מפרסמים פוסטים על עצמנו ואנחנו יוצרים פרופילים של עצמנו. אם האנשים הם מאד מפורסמים כמו פוליטיקאים או שחקנים ואנשים מתחום הבידור אני חושב שהפרופיל הופך למעמסה. אני חושב שאנחנו שמים מלכודת לעצמנו. כשקראתי את הסיפור של קרואוהרסט חשבתי שיש בו משהו שיהדהד אצל אנשים רבים.

ש: אתה חושב שהגורל שלו נחתם באיזושהי דרך?

ת: לא. גורל, אני אפילו לא חשוב על זה. אתה מוזמן להסתכל על זה בצורה כזו, אבל אני לא מאמין בזה. אנחנו מספרים סיפור אחר, אם היה בספינה איזה סוג של ציוד שהיה חסר אם מזג האוויר היה אחר, הכל היה עובד אחרת. אבל בעצם כמעט בלתי אפשרי לבחון דבר בדרך של מה היה קורה אילו.

אני חיפשתי את הדברים השונים בינו לביני, המעלות שלו והמקומות בהם הוא היה חזק. אני לא הייתי מעז לעשות את מה שהוא עשה. לא היו לי הכוחות לנסות אפילו להתמודד עם מה שהוא ניסה להתמודד. לא הייתי מסוגל לתכנן את הספינה הזו אין לי את הכישורים המתמטיים ולא את היכולת להשיט ספינה. אין לי את הידע באסטרונומיה ובניווט. כל שאר הדברים היו יכולים בהחלט להיות אני. והבעיות, אלה בעיות שכל אחד מאתנו התמודד איתן. אבל אין לי את היכולות להגיע לאן שהוא הגיע ולעשות את מה שהוא עשה. זה היה דבר יוצא דופן.

המנצח במרוץ אמר שהם היו כמו אסטרונאוטים, נכון שאנשים עשו מסע כזה מאז, אבל לא באמצעים הללו. לא היה להם  GPS. היתה להם דרך להתקשר אבל בסטנדרטים של היום זה היה מאד מיושן. הם שייטו עם האמצעים של קפטן קוק. הייתי יכול ללכת לאיבוד ואיש לא היה מוצא אותי או מציל אותי, אלא אם כן הייתי בר מזל מספיק שמישהו במקרה היה במרחק כזה שיכול היה לקבל את קודי המורס שלי. אני לא אומר את זה כדי להקטין את מה שאנשים עושים היום, אבל עם כל ההתקדמות של אמצעי ההתקשרות כבר קשה לחשוב על תחושה של בידוד כזו כפי שהיתה אז במסעות כאלה. אני מבין שיש ניסיונות לחדש את המרוץ הזה לציון היובל שלו וגם אם הם יחליטו שלא משתמשים ב-GPS  אלא באותם אמצעים כמו אז, עדיין יש כל כך הרבה חלליות שאתה לא יכול ללכת לגמרי לאיבוד כמו שהיית יכול אז.

ש: האירוע התרחש בזמנים בהם גברים היו יכולים להמציא את עצמם מחדש ומעמדות חברתיים התרסקו. אולי בגלל זה הסיפור שלו הוא כל כך מרתק. האם שאלת את עצמך למה הוא עשה את זה?

ת: היה עלי רק לקבל את מה שהוא אמר על עצמו. אבל אני חשוב שאם הוא לא היה לוקח על עצמו את האתגר הזה הוא לא היה יכול להתמודד עם עצמו, עם משהו בתוכו. אני חושב שהיתה לו היכולת לעשות את זה, היתה לו יכולת גדולה יותר מאשר לכולנו לצור את ההזדמנות, מבחינת יכולת התכנון של הסירה, מבחינת יכולות השייט שלו, ויכולות הניווט שלו. משהו פשוט השתבש בדרך. תשעה גברים יצאו למסע הזה ורק אחד חזר הביתה ולכל אחד סיבות משלו. אנשים נוטלים סיכונים יוצאי דופן. למה הוא עשה את זה? התשובה שלי היא "כי הוא היה יכול".

ש: אתה יכול לספר על התחקיר שאתה ערכת בעצמך כשנגשת לתפקיד?

ת: פשוט עברתי על כל מה שאפשר היה לקרוא או לראות. התחלתי עם התסריט. אחר כך ראיתי את הסרט הדוקומנטרי 'מים עמוקים' ואחרי זה קראתי בשקיקה את הספר שנכתב על יד טמלין והול. הספר מציג תחקיר עיתונאי נפלא וכתוב בצורה מאד בהירה ומעניינת. רק חשבתי שהוא אינו עושה צדק עם קרואוהרסט, חשבתי שההסבר שלהם למעשיו היה מאד לא צודק. אולם יש לזכור שזה נכתב מיד לאחר האירועים ועל ידי עיתונאים של הסאנדיי טיימס, ונראה לי שהיתה להם אג'נדה. הם כתבו מנקודת מבט מאד ספציפית, אבל מבחינת האינפורמציה זה היה מאד מספק.

יש גם את כל צילומי הארכיון וההקלטות שלו שנעשו על ידו בשביל ה בי. בי. סי. זה היה מרתק במיוחד לשמוע את האינפורמציה שהוא העביר על חיי היום-יום במסע. הוא התרכז בבישול שלו, על מה שהוא ראה, על מזג האוויר, הבעיות שלו עם המשדר, הוא שר המון שירי חג מולד, שירי ימאים ובלדות. הוא ניגן באורגן פה, באופן מעניין אתה יכול להרגיש שאתה בחברת אדם שהוא לגמרי מבודד. אבל יש אנשים מן הקרובים אליו שטוענים שהוא לא נשמע בהקלטות ממש הוא. ואז ללמוד את כל הדברים שיש לעשות במסע שייט כזה. רשימות על רשימות של דברים. ואז אפשר להבין את המלכודת שהוא הכניס את עצמו אליה. חשוב להדגיש את הדברים של רובין נוקס ג'ונסטון, הזוכה במרוץ שאמר על קרואוהרסט: לאיש אין את הזכות או איש אינו נמצא במצב לשפוט אותו, אלא אם כן חווית את החוויה הזו. כשאנחנו מספרים את הסיפור שלו וכשקראתי את התסריט הגעתי למסקנה דומה אנחנו לא יכולים לשפוט אותו. זה לא נכון לנו ולכל אדם לשפוט.

מעניין גם לקרוא את החוויות של שייטים אחרים מן המרוץ הזה. שיי בליית' יצא בלי ניסיון בכלל הוא קרא ספר הדרכה והיה מאחורי ספינה שהדריכה אותו. והוא הפך לשייט אגדי. ריג'ווי לא התמודד עם הבדידות ופרש בשלב מוקדם, קרוזו יצא אמנם ביום האחרון של הדד ליין אבל חנה שבועיים באי וויט והמשיך את ההכנות אבל הלחץ הכריע אותו הוא חטף אולקוס שאילץ אותו להפסיק את המרוץ. האזנתי לקול שלו, הקשבתי להקלטות, נכנסתי לפרטים לאט לאט. כך אני חושב ששחקנים צריכים לעשות. כדי לפעול בצורה לא שיפוטית.

ש: יש איזו תחושה של מחויבות כי הצופים אולי יקבלו את הסרט כתיאור מדויק של הסיפור קרואוהרסט?

ת: יש משוה מטריד במוגבלות של יצירת סרטים המבוססים על סיפור אמיתי. אתה לא יכול לכסות את כל העובדות, ואתה חייב לעיתים לשנות את הסדר כדי לצור דבר שלם. זה מתסכל עבור כולנו, אבל אנחנו מנסים להיות ישרים ככל שניתן. אתה רק יכול לקוות שאם אתה מתאר את הסיפור מנקודת מבט מלאת אמפטיה אתה תצליח לספר סיפור שיעורר סימפטיה והבנה אצל הצופים. גם אם זה לא תיאור לגמרי מדויק של מה שקרה.

אני מקווה שנצליח לצור גירוי  אצל הצופים שירצו לבדוק לעומק. יש סרט דוקומנטרי, יש ספר וכל אחד מביא גרסה שונה לאותו סיפור. גם צלם המצלם באיזה אירוע חייב לעמוד בנקודה מסוימת ממנה הוא צופה כך שבאמת אין נקודת מבט אובייקטיבית לגמרי. חשוב ליצור עם המון חמלה ועם הרבה מאד דמיון.

ש: האם להיות שם על הספינה בלב שום מקום היתה חוויה טובה מבחינת ההופעה שלך?

ת: כן זה היה מעניין, מה שמעניין בלהיות האדם היחיד מול העדשות זה שזה מקרב אותך למה שקורה מצדה השני של העדשה. המפגש ביני לבין ג'יימס מארש והצלם אריק גוטייה היה מעניין. יש בחור אחד עם מצלמה בידיו, במאי שמארגן את הכל ומעלה הצעות, ואז איזה בחור אחד מהצד השני של המצלמה. אז בהחלט הרגשתי שאנחנו מוצאים את הדרך שלנו ביחד, לעיתים ללא דיאלוג. 

יש כמובן את האלמנטים שלא מתחשבים בך, אתה רוצה מזג אוויר סוער ויש מזג אוויר נהדר, ג'יימס לא רצה לצלם בתוך ברכות ענק, הוא רצה לצלם בים, וזה מה שעשינו. היינו צריכים להשתמש בבריכה כזו לכמה דקות, צילומי סערה בלילה, אבל רוב הזמן היינו בים. הים היה כל כך שקט ביום אחד, הרבה יותר שקט מאשר בבריכה. זה היה מתסכל כי בימים שרצינו ים שקט קיבלנו ים סוער. כשיש יבשה ברקע ואתה מנסה להסתיר, משהו משתבש עם המצלמה ואתה מצלם שוב והיבשה הופכת יותר ויותר ברורה ברקע. אתה לא יכול לומר אולי נזיז את הסירה בחזרה כמה מטרים ונצלם מחדש. כי אם תחזור בחזרה וזה ייקח שעה, האור ישתנה וגם כיוון הרוח. כאמור, צילמנו כמה מן הסצינות בתוך הסירה באולפן שהיה באופן מפתיע מאד קלאוסטרופובי, ואפשר היה להזיז אותו להרעיד אותו וחזרתי לא פעם הביתה בערב עם תחושה של חוסר נוחות שאפילו יצרה אצלי חרדה מסוימת.

ש: צילמתם את סצינות המשפחה לפני הסצינות בסירה, האם זה סייע לבסס את הקשר הקרוב שהיה לו עם המשפחה?

ת: אני חושב שזה היה מאד קשה אם היינו מצלמים בסדר הפוך. ועוד לפני שפגשתי את אלו ששיחקו את בני המשפחה. יצרנו מערכת יחסים. אתה תמיד מקווה שכשאתה משחק בסרט על משפה תצליח לצור איזה סוג של משפחה בתהליך. והתחלנו ליהנות אחד מן החברה של השני. הילדים היו נפלאים. זה מאד עזר שהם היו מוכשרים ומאד מחונכים. זה לא מובן מאליו. נראה היה שהם מבינים מה אנחנו מנסים לעשות בכל סצינה. היה לי חשוב שנצליח להעביר שמדובר במשפחה מאד מאושרת, הוא היה אבא מאד טוב. הילדים העריצו אותו, הוא היה מלא דמיון ומאד מסור להם. קל לשפוט מדוע אדם עם משפחה ייקח על עצמו כזה סיכון. אני פשוט חושב שהוא האמין שהוא יוכל לעשות את זה, שהוא יחזור הביתה ושזו תהיה מתנה למשפחה שלו. גם מבחינה כלכלית הפרס היה עבורו מניע לצאת לתחרות. חלק מזה אלה אולי דברים שאני כופה על הדמות, ומציג את מה שאני חושב יכלו להיות הסיבות שלו למהלכים, כיוון שאני חושב שבכל פעם שאתה משחק תפקיד אתה רוצה עד גבול מסוים, להיות הדמות הזו. בשורה התחתונה, אני בהחלט חושב שכל מה שהוא עשה היה מתוך מחשבה על משפחתו.

ש: איזה ניסיון היה לך בשייט ומה היית צריך ללמוד?

ת: לא היה לי ניסיון בכלל בשום צורה שהיא. הדוד שלי רובין לקת אותי לשוט כשהייתי ילד קטן. הפעם האחרונה שעשיתי את זה הייתי בטח בן 8. הוא בא לבקר אותי על הסט בדבון. הוא עדיין יוצא לשוט מדי סוף שבוע. זה הקשר היחידי שלי, הוא בן דורם של דונלד וקלייר קרואוהרסט, והוא הכיר את הסיפור היטב. ברור שהיה צריך להכיר לי את העולם הזה די במהירות. עשיתי הכל, מלצאת על הספינה שנבנתה במיוחד לצילומים, ועד להשטת קטמרן כשהייתי בחופשה בחופי קמבודיה. עד שהתחלתי להתאהב בזה. להיות לבד על כלי שיט קטן, וללמוד לפתח יחסים עם הרוח, יש בזה משהו מאוד חזק. זו היתה סירה פשוטה, אך לפחות היה לי עם מה להתחיל. את השיעורים הראשונים שלי על ספינה גדולה עשיתי עם הצוות. יצאתי רק פעם אחת אחרי הצהריים אבל התחלתי להבין את ההיגיון שבזה. ופתאום גיליתי שרבים מן האנשים שאני מכיר משייטים. אם אתה שייט אז כל מה שאמרתי יישמע כל כך בוסרי וכל כך מטופש אבל אם אתה לא שייט כל הדברים הבסיסים שאמרו לי נשמעו כמו איזה שפה זרה יוצאת דופן. הם היו מאד סבלניים איתי. הייתי צריך ללמוד את השפה שלהם, וכל מיני כללים, לא הייתי צריך להשיט סירה לבד, בוודאי לא מבלי שיש מישהו נוסף על הסירה. שיוכל לעזור לי אם משהו יקרה. בסופו של דבר, מאד נהניתי ללמוד את העקרונות, אבל אני לא חושב שיש לי עתיד בזה.

ש: קרואוהרסט הפליג מטינמאות', שם צילמתם, האם הוא עדיין קיים בזיכרון של האנשים שחיים שם? איך היתה ההרגשה לצלם שם?

ת: האנשים היו מאד נעימים. הם נתנו לנו להרגיש שהם מקבלים אותנו בשמחה. זה לא הדבר הכי נח כשיש לך צוות צילום של סרט בעיירה שלך. היה יחס מאד חם לאיש ולסיפור שלו. היו אנשים מבוגרים שאמרו לי שהם הכירו אותו. שמאד רצו לחלוק את החוויות ואת הסיפורים.

ש: מה המאפיין את ג'יימס מארש כבמאי?

ת: הוא מאד מבריק, מאד מחוייב ותמיד פתוח לשתף פעולה. הוא היה פתוח לשמוע את דעתי ולשתף פעולה עם הרעיונות שלי. אני חשוב שהשותפות איתו היתה הדבר הנכון כדי לצלם סיפור שכזה.

השחקנית רייצ'ל וייס אודות הסרט

"אמנים רבים פתחו אובססיה לדמותו של קרואוהרסט. אני חושבת שהסיפור שמועבר בסרט הוא סיפור מלא אהבה אליו ולאמביציות שלו. יש בקולנוע מעט ממנו. כולנו חולמים על איזה סוג של תהילה. בעיני התרבות בה אנו חיים היום מעודדת אותנו להגיע מעבר ליכולות שלנו. קרואוהרסט יכול היה להצליח ואז זה היה סיפור אחר לגמרי. זה סיפור על אדם שחולם ומוצא את עצמו לכוד בשקר לבן. כל אחד מאתנו קצת מגזים, אבל זה סיפור של הגזמה יוצאת דופן וקיצונית. משום כך זה סיפור שיוצר דרמה טובה. הוא לא מוזר, הוא מאד אנושי, אדם שניתן להבין את חוסר היכולת להבין אותו. אני חושבת שהבסיס של הסרט הוא היכולת לראות אותו כאדם רומנטי. אני מקווה שהמשפחה שלו תחשוב אותו דבר".

אודות קולין פירת'

נולד בשנת 1960 בגריישוט במחוז המפשייר בבריטניה. בילדותו חי תקופות ארוכות בניגריה

ובסנט לואיס בארצות הברית בשל עבודתו של אביו. בילדותו הוא גילה כשרון מוזיקלי וניגן בגיטרה, בסקסופון ועוד, במקביל כבר בנערותו גם התעניין במשחק וחלם להיות שחקן מקצועי. מתחילת שנות השמונים החל להופיע בהצגות תיאטרון כולל ההצגה "ארץ אחרת", שלאחר מכן כיכב גם בגרסתה הקולנועית שיצאה ב-1984. פירת' נודע במבטאו הבריטי ושיחק בשורה של סרטים תקופתיים כמו "הפיתויים האסורים של ולמונט", "הפצוע האנגלי", "שייקספיר מאוהב", "חשיבותה של רצינות", "נערה עם עגיל הפנינה" וגם "נאום המלך" עליו זכה בשנת 2011 בפרס האוסקר, בגלובוס הזהב ובבאפטה לשחקן הטוב ביותר. אולם התפקיד המזוהה איתו ביותר נולד בסדרת הטלוויזיה "גאווה ודעה קדומה" שם גילם את מר דארסי, דמות עליה חזר בגרסה הקולנועית של "ברידג'ט ג'ונס" וסרטי ההמשך. פירת' גם כיכב בשוברי קופות נוספים כמו סרטי "קינגסמן" ו"מאמה מיה" שסרט ההמשך שלו יצא בשנה הבאה. פירת' הוא אחד משחקני הקולנוע מהמעוטרים ביותר וזכה ב- 70  פרסים בכל רחבי העולם במהלך הקריירה שלו.

אודות רייצ'ל וייס

נולדה בשנת 1970 בלונדון. הוריה הגיעו לאנגליה מהונגריה, משם ברחו מפני הכיבוש הנאצי בשל יהדותם. הזהות היהודית חשובה מאוד עבור השחקנית והיא אף בחרה לעבור גיור מאחר ולאמה יש שורשים נוצריים במשפחה. שם משפחתה נכתב לפי הכיתוב ההונגרי Weisz והוא מבוטא כוייס, עובדה עליה חזרה במספר ראיונות בטלוויזיה.

בזמן לימודיה וייס שיחקה במספר הפקות, וקבלה תפקידים קטנים בסדרות טלוויזיה בריטיות. בשנת 1996 קבלה את תפקידה הקולנועי הראשון בסרטו של ברטולוצ'י "לגעת ביופי". מאז קבלה כמה תפקידים בסרטים דרמתיים וגם בשוברי קופות כמו בסדרת "המומיה". בשנת 2005 זכתה באוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה בסרט "הגנן המסור" של פרננדו מאירלס, על תפקידה זה זכתה גם בגלובוס הזהב. בשנת 2006 זכתה בתואר שחקנית השנה בבריטניה מטעם הבאפטה. וייס שיחקה בעשרות סרטים, ביניהם "זהות גנובה", "אור בין האוקיינוסים" ו"הלובסטר". לאחרונה נראיתה בסרט "שאהבה נפשי" של הבמאי סבסטיאן ללוי לצד רייצ'ל מקאדמס. בשנה הבאה היא תופיע בסרטו החדש של יורגוס לנתימוס לצידה של אמה סטון.

סרט מומלץ . מרגש.