תנו לפרוש בשקט!
סרטו של פבריס בראק
Joyeuse
retraite!
A Film by FABRICE BRACQ
תקציר
קומדיה מצחיקה ואוניברסלית שנוגעת בכל משפחה.
מרילו ופיליפ עומדים סוף סוף לצאת לפנסיה! הם לא יכולים לחכות כבר
לחופש, לטיולים, אולי אפילו לעבור לתקופה לפורטוגל. אך כשהם עומדים לספר על כך
לילדיהם הם מגלים כי פרישתם לגמלאות הינה אות הפתיחה לילדיהם ולחבריהם להתנפל
עליהם עם שלל בקשות לעזרה, כי הרי יש להם עכשיו המון זמן פנוי!
מרילו ופיליפ מתקשים לסרב לבקשות והטיול נדחה שוב ושוב עד שהשניים
חוששים שאין באמת דבר כזה "חופש" מהמשפחה.
לצפייה בטריילר:
יוצרים
בימוי ותסריט: פבריס בראק Fabrice BRACQ
תסריט מקורי: גיום קליקו Guillaume CLICQUOT
צילום: פיליפ
ברלו Philippe BRELOT
עריכה: סם בושאר Sam BOUCHARD
שרה
פֶרה Sarah PERRAIN
עיצוב הפקה: ז'יל לוטפי Gilles LOUTFI
מוזיקה מקורית: אדיראן בקרמן Adrien BEKERMAN
הפקה: מנואל מונץ Manuel MUNZ
תיירי
דסמישל Thierry DESMICHELLE
רמי
חימנז Rémi JIMENEZ
סז'ולן
דופון Ségolène DUPONT
אריק
גאי Éric GEAY
שחקנים
מרילו: מישל לארוק Michèle LAROQUE
פיליפ: תיירי
לרמיט Thierry LHERMITTE
ססיל: ניקול
פרוני Nicole FERRONI
ארנו: עומר
מברוק Omar MEBROUK
לין: ג'ודית
מגרה Judith MAGRE
אוליביה: ניקולא
מרטינז Nicolas MARTINEZ
מרטין: ז'רמי
סרדוויל Gérémy CREDEVILLE
97 דקות,
צרפתית, כתוביות לעברית ולאנגלית
החל
מתאריך XXXX בבתי הקולנוע בכל רחבי הארץ
הפצה
בישראל – רד קייפ הפצת סרטים
ראיון עם הבמאי פבריס בראק
נתחיל מההתחלה, "תנו לפרוש בשקט!" הוא סרט הביכורים שלך, מה
תוכל לספר על הרקע שלך?
אני אוטודידקט בתחום, לא למדתי בבית ספר לקולנוע. את הסרט הקצר הראשון
שלי עשיתי בעזרת חברים. עשיתי וניסיתי, צברתי ניסיון עד שהגעתי לשלב שאני מוכן
להיות מוקף במקצוענים. זה היה בערך לפני כעשור שהגעתי לשלב הזה, מאז עשיתי סרטים
קצרים שלשמחתי זכו בהתעניינות ובפרסים ברחבי העולם. היה לי הכבוד לזכות ב- 270
פרסים בינלאומיים עד כה. אחד מאותם סרטים קצרים "אבחון" בו השתתפו מישל
סים וניקול פרוני התקבל יפה בצרפת. אפשר לומר שהיה לי מזל.
איך הגעת לפרויקט? מה משך אותך ברעיון?
מנואל מונץ המפיק והחבר'ה מחברת ההפקות SND יצרו איתי קשר. הייתה להם
גרסה מוקדמת של התסריט ביד, והם רצו לשכתב ולפתח אותו. למען האמת בהתחלה דובר רק
שאעזור לפתח את התסריט. התחלתי בעבודה, היה נראה שאנחנו מסתדרים יפה, ואז הם שאלו
אם ארצה גם לביים את הסרט.
כאב צעיר עניין אותי לגעת בנושא של משפחה ברגע שהילדים הופכים להיות
הורים בעצמם והיחסים שלהם עם הוריהם שנדרשים לעזור. אוטומטית ההורים שלנו נדרשים
לשמש כשמרטפים. ההורים, גם אם לא תכננו את זה. יש להם את החלומות שלהם ואת הרצונות
שלהם, והם רוצים זמן לעצמם. זה לא אומר שהם לא אוהבים את הנכדים. מיד זיהיתי בסיטואציה
הזו פוטנציאל קומי.
הטון של הסרט עדין ומורכב ולא של קומדיה וולגרית, איך עבדת על זה?
לא רציתי לעשות קומדיה פשוטה עם בדיחות צפויות. היה לי חשוב שתהיה
מידה של עניין ואנושיות מעבר לצחוקים. ההשראה שלי היתה סרטים של בלייק אדוארדס ושל
ארנסט לוביטש. ניסיתי לבנות סיטואציות שלמות ולא מערכונים. השקענו בפיתוח הדמויות,
לכן היה לי חשוב לבחור בקפידה את שחקני המשנה. גם הצלם פיליפ ברלו הוסיף עוד מידה
של אלגנטיות לסרט.
נחזור לכוכבים הראשיים, מישל לארוק ותיירי לרמיט כזוג, איך היה לעבוד
איתם?
את תיירי יצא לי לפגוש בפסטיבלי קולנוע ולהכיר אותו. רצינו שיהיה
חיבור אלגנטי ומשעשע, המודל שישב לנו בראש היה של אודרי הפבורן יחד עם קארי גרנט
כזוג. אני מת על קומדיות כמו שעשו בשנות החמישים, שהן גם קלילות וגם רציניות.
למישל ולתיירי היה חיבור מצוין, ושניהם היו סובלניים איתי כבמאי של סרט ראשון. היה
ביננו אמון מלא, ביקשתי מהם שלא יהססו להעיר הערות ולהציע הצעות. יצא שהיו רגעים
קטנים של אילתור, על אף שהתסריט הכתוב היה תמיד לנגד עיננו. עוד דבר חשוב שתרם
לאווירה, מישל ותיירי נהנו על הסט, ואפשר לראות את זה עליהם בסרט. לא פעם היו פרצי
צחוק לא מתוכננים שאילצו אותי להכריז על קאט.
עוד לגבי הליהוק, לתפקיד הזוג הצעיר בחרת את ניקול פרוני וז'רמי
סרדוויל.
כפי שהזכרתי, עם ניקול כבר עבדתי וחיכיתי להזדמנות לשוב לעבוד יחד.
היא מיד התאימה לי לתפקיד של ססיל. בתם של מרילו ופיליפ בצורה מושלמת. הדמות של
ססיל במקור לא היתה מצחיקה במיוחד, ושמחתי שססיל הביאה איתה עוד אלמנטים והפיחה בה
חיים. לעומת זאת, את ז'רמי גילית בתהליך הליהוק. יש לו ניסיון בהפקות תיאטרון של
הצגות יחיד, הוא התגלה כמושלם לתפקיד. רציתי לציין לטובה גם את עומר מברוק. הוא
השתתף בסרט שלי "בורקה סיטי", יש לו דמות מצחיקה וגם מרגשת. היה נחמד
לשלב בין דורות של שחקנים, מכאלה שזה סרטם הגדול הראשון ועד כאלה שכבר מוכרים
ככוכבים.
עוד שחקן חשוב בסרט הוא הכלב.
כבר התנסיתי בעבודה עם כלבים בסרטטי הקצרים. לפעמים הם סיוט לבמאים.
על הסט לא היתה לי בעיה עם הילדים, הם היו מדהימים, אבל עם הכלב, לעומת זאת, זו
היתה חוויה מורכבת. האמת היא שהוא לא היה מאומן מספיק למשימה. בסופו של דבר אני זה
שהיה צריך לאלתר כדי להתאים את הצילומים אליו. היה רגע בו הכלב קצת השתולל יותר
מדי ומישל נשרטה, היא המשיכה כמו מקצוענית לשחק.
איך אתה מסכם את החוויה של צילום סרט ביכורים?
עבורי כל החוויה היתה בונוס אדיר, כי זה סרט שלא הייתי מיועד לביים
אותו. זה לא שהיה לחץ, אבל בסופו של דבר גם כשנקלעתי לסיטואציות מורכבות הן עברו
בנעימים וברוגע. זכיתי לתמיכה מדהימה מצד ההפקה, וגם מצד השחקנים שעם חלק מהם כבר
יצא לי לעבוד. גם עם הציפיות מול הקהל הצלחתי להתמודד באמצעות חשיבה חיובית, אמרתי
לעצמי מרגע שסיימנו לצלם ולערוך לסרט יש חיים משלו והוא עומד בזכות עצמו.
ראיון עם השחקנית מישל לארוק (מרילו)
ראשית כל, נשאל על הדמות שלך מרילו התוססת על גבול הברוטאלית, מה מניע
אותה?
מרילו היא באמת אישה תוססת עם עצבנות יתרה. מעבר לצחוקים בסרט מסתתר
סיפור רקע עצוב, היא איבדה את אביה כאשר הוא יצא לגמלאות. זה החשש הגדול שלה, היא
חוששת שזה מה שיקרה לבן זוגה פיליפ המבוגר ממנה לאחר פרישתו. הפחדים מביאים אותה
להגיב לא תמיד בצורה הכי רציונלית ובטח לא בדרך הכי שלווה. בעיניה כל דבר הופך
לסכנה פוטנציאלית. היא משוכנעת שילדיה ונכדיה עלולים להתיש את פיליפ, והיא חוששת
לאבד אותו. היא להוטה על המעבר לפורטוגל שנראה לה כמו חופשה גדולה. הכל יחד יוצר
דמות משעשעת של אישה אכפתית, אולי אכפתית מדי.
את אולי צעירה להיות סבתא, אבל את בטח מכירה את הסיטואציה בה אחרי
שהילדים עוזבים את הקן, הסבתות והסבים מפתחים הערצה לנכדיהם.
אני מחכה ליום שלבתי יהיו ילדים משלה, אני מתענגת על המחשבה. אבל
בכנות, בתור שחקנית עמוסה, עם ימים ארוכים של צילומים או הצגות, אני מקווה שהבת שלי
לא מתכננת שאהפוך להיות אומנת של הנכדים שיבואו. בימינו המצב הבריאותי והכושר בגיל
מבוגר טובים יותר מבעבר. בתור ילדה הסתכלתי על בני 40 בתור זקנים, זה היה מבחינתי
הרגע שממנו מחכים לסוף, מתחילה המערכה האחרונה של חיינו. עד שנתקלתי בתמונה של
סוזן סרנדון לבושה שמלת ערב באחד הטקסים, היא נראיתה מדהים. דבר נוסף, הזקנים של
היום גם עסוקים יותר בענייניהם, לא תמיד יש להם פנאי לנכדים. אני אשמח לבלות עם
נכדיי, אבל צריכה עוד לראות איך זה יקרה בפועל.
בסרט יש חילופי דברים מאוד משעשעים בין מרילו לפיליפ, קשה להגיד שהם
שומרים על תקינות פוליטית.
נכון מאוד, הם אומרים בדיוק מה שהם חושבים, אין שום פילטרים. יש
סצינות שהן מצחיקות בטירוף וגם מטרידות במידה מסוימת. גם אנחנו כשחקנים צחקנו המון
בזמן הצילומים. מרילו ופיליפ נמצאים במצב פגיע וזה מכניס גם הרבה סיטואציות
שהופכות לקומיות.
בואי נדבר על פיליפ אותו מגלם תיירי לרמיט, זו הפעם הראשונה שאתם
עובדים יחד? החיבור ביניכם עובד נהדר.
כן, יצא לנו לשתף פעולה בסרטים בהם שנינו שיחקנו כמו "טנגו"
של פטריס לקונט, אך לא הופענו שם יחד באותן סצינות. הרגשנו חיבור טוב מתחילת
העבודה. היתה לנו מטרה למצוא את הרגעים המצחיקים יחד. ניסינו להפתיע אחד את
השנייה, להצחיק על אמת, גם מול המצלמה וגם בין הטייקים. כל אחד לקח חלק בבניית
האווירה. בסצינה בה אנחנו שרים לילדים "ילדים יקרים, אנחנו אוהבים אתכם, אבל
עוזבים" אפשר לראות כמה תיירי נלהב. מצאנו את הדרך איך לגרות ולאתגר זה את
זו. אני ותייר היינו מוקפים בקאסט נהדר, שחקנים בולטים מהדור החדש כמו ניקול
וז'רמי. כולם היו נפלאים.
איך היה לעבוד עם פבריס בראק שזהו סרטו הראשון?
יצא לי לשחק בכמה סרטי ביכורים, והיו לי בהם חוויות טובות. השתתפתי
אולי בחמישה עשר סרטי ביכורים, בכולם נתתי אמון בבמאים ברגע הזה בו הם פורסים
כנפיים. את פבריס הכרתי מסרטיו הקצרים. הוא בחר בקפידה את הפרויקטים עליהם עבד.
היה רגע בו הוא התלבט בין "תנו לפרוש בשקט!" לבין לביים סרט אחר, היה לי
את הכבוד לשבת במשרדו ברגע בו הוא החליט על הסרט שלנו. הוא הגיע לסט מלא בטחון.
הוא ידע מה הוא רוצה להשיג, ולא הרגיש צורך להוכיח את עצמו. הוא הכין אותנו כפי
שראה לנכון, וגם ידע להרפות כשעשינו מעט אילתורים. גם אז סמכתי עליו שידע לבחור
איזה מהם לשמור ואיזה מהם לחתוך החוצה.
בלי לרמוז לרגע שאת צריכה לפרוש, אבל האם עברה לך המחשבה הזו שיום אחד
תעשי את הצעד ותעזבי את הכל?
בכנות, אני לא יכולה אפילו לחשוב על זה. אני נהנית מכל רגע, אני אוהבת
לשחק ולספר סיפורים. זו דרך חיים שמבוססת קודם כל על תקשורת עם אנשים. אבל אי אפשר
לדעת מה יקרה ביום בו אתברך בנכדים. הטיפול בקטנטנים גם מתבסס על תקשורת איתם ועם
העולם. אולי ארגיש שזה ממלא את עולמי, ואקח צעד אחורה מעולם המשחק. העיקר שאעשה את
הדברים באותה התלהבות איתה אני קמה כיום בכל יום.
ראיון עם תייר לרמיט (פיליפ)
איך היית מגדיר את הדמות של סבא פיליפ?
הוא אדם עם אישיות די עדינה בעוד אשתו מרילו היא טיפוס מאוד אקטיבי. הוא
חוזר אחרי כל דבר שאשתו אומרת. הוא פרש מעבודתו במגזר הציבורי, והוא שואף להמשיך
את חייו בשקט וברוגע, לעומת אשתו שמכרה את הקליניקה שלה וחסר לה אקשן.
התחברת לדמות באופן אישי?
אלה מסוג הדמויות שנוגעות לחיי כיום ואני שמח לגלם. אני כסבא נהנה מכל
רגע עם הנכדים. היתרון בתור סבא הוא שאני נהנה רק מהצד החיובי של לגדל את הנכדים,
כשהם בוכים תמיד יש אמא שאפשר להתקשר אליה.
איך היה לשתף פעולה עם מישל לארוק?
מישל שחקנית מצוינת. אני מכיר אותה הרבה שנים, אבל זו הפעם הראשונה בה
אנחנו ממש משחקים יחד. כמוני היא אוהבת לגלם דמויות שיש להן גם חולשות. אפשר לומר
שבני הזוג נוהגים באנוכיות חלק מהזמן בסרט, זה יצר סיטואציות מעניינות לנו
כשחקנים. זו היתה חוויה נהדרת לשחק עם פרטנרית שגרמה לי לצחוק שוב ושוב.
איך היה לעבוד תחת הבמאי פבריס בראק?
הוא במאי שיודע בדיוק מה הוא רוצה, לא משנה שזהו סרטו הראשון. הוא
הפיח חיים בתסריט בכישרון רב. יש לו חשיבה ויזואלית מאוד, כמעט כמו של צלם, הוא
חושב על איך הסרט יראה עוד בשלב הכתיבה. היו פעמים שאילתרנו, אבל תמיד זה היה
ברשותו של פבריס.
היו לך מחשבות אישיות על פרישה?
בוודאי. למען האמת, אני לא מחפש עוד עבודות. רק יוצא שלא מפסיקים
להציע לי עוד תפקידים מצוינים, ואז אני מסכים להשתתף. לפעמים הייתי שמח ליותר זמן
פנוי לרכב על סוסים או לצאת לטיולים. מעבר למשחק אני גם תורם מזמני לפעילות של קרן
מחקר רפואי, כך שימיי עמוסים, לא שאני מתלונן.
אודות השחקנים
מישל לארוק
נולדה בשנת 1960 בניס. למדה כלכלה וספרות אנגלית, בצרפת ובאוניברסיטת
אוסטין, טקסס. בעקבות תאונת דרכים קשה בה שברה עצמות ב- 18 מקומות ולאחר טיפולים
והחלמה שנמשכה שנתיים החליטה להיות שחקנית. החלה את דרכה בתיאטרון והופיעה בהצלחה
בהצגות רבות. החלה להופיע בטלוויזיה ובקולנוע, בתחילה התפקידים קטנים. בשנת 1997
החלה הפריצה הגדולה כששיחקה בתפקיד האמא בסרט הבלגי "החיים בורוד", של
אלן ברלינר. החל משנות ה- 2000 היא החלה לעבוד ובהצלחה בסרטים רבים בעיקר קומדיות:
"לצאת מהארון", "בית האושר" סרטו של דני בון, "סוף סוף
אלמנה" ועוד. היא ממשיכה לשלב בין התיאטרון, לקולנוע, טלוויזיה ורדיו ואף
ביימה וכתבה כמה תסריטים. זכתה באות לגיון הכבוד מממשלת צרפת. בתה היחידה הופיעה
לצידה באחד מסרטיה.
תיירי לרמיט
נולד בשנת 1952 בפרבר של פריז. שחקן וקומיקאי, ממוצא יהודי. כבר בבית
הספר התיכון פגש את החברים שלימים הפכו לשחקנים מבוקשים וחבריו בקבוצת התיאטרון
הקומית ספלנדיד, בהם מישל בלאן, קריסטיאן קלבייה וז'ראר ג'ונו. הם החלו להופיע
בקפה תיאטרון, ברחוב לומבאר, ההצלחה היתה גדולה. לאחר כמה תפקידים קטנים התפרסמה החבורה
כולה בסרטו של פטריס לקונט "השזופים", שהיה להיט גדול והניב סרטי המשך.
ומאז הוא מרבה להופיע בסרטים שונים, דרמות וקומדיות. בהם סדרת סרטים של הבמאי קלוד
זידי, "אדיוט לארוחה" של פרנסיס ובר "אינדיאני בעיר" ועוד.
בטלוויזיה זכה להצלחה רבה בסדרה "דוק מרטין", אחריה שיחק גם בסדרת
המשטרה "העדים" שהוצגה גם בארץ. במקביל לעבודתו כשחקן הוא גם הפיק, הקים
חברת מולטי מדיה, נכנס לעולם המחשבים ולעולם הרפואה כיזם תיירי לרמיט הופיע גם בארץ פעמיים בהצגות יחיד,
לפני מספר חודשים העלה הצגה על פי טקסט של שמעון ויזנטל צייד הנאצים. הוא סובל
מבעיה נדירה, אמנזיה של פרצופים, הגורמת לו לשכוח פרצופים ואנשים שפגש. באחד
מסרטיו האחרונים "משחק הגמר" קומדיה אנושית ומרגשת, שיחק גבר שמתפתחת
אצלו מחלת האלצהיימר.
